לסדר הילודה במשפחה יש השלכות על התפתחות האחים והמוטיבציות המניעות אותם, בהתאם לגישה האדלריינית. יש לקחת בחשבון מגוון משתנים מתערבים כגון: פער גילאים (ככל שהאחים קרובים בגיל, כך התופעות שכיחות), מצב המשפחה (משפחה חד/ דו-הורית), אקלים המשפחה וכישורי הילדים. עם זאת, קיימת סבירות גבוהה שתמצאו את עצמכם ואת משפחתכם באפיונים להלן.
האח הבכור
הילד הראשון הופך את הזוג המאושר להורים. זכות זו מעניקה לו יוקרה של מלך. כל צעד ושעל בהתפתחותו, מזוכה בקריאות התפעלות והערכה; החיוך הראשון, הצעד הראשון, המילה הראשונה וכו'. לסטטוס זה נלווית, מעבר לתשומת הלב היתרה, גם שורת הטבות: אביזרים, צעצועים ובגדים חדשים שנועדו במיוחד עבורו. ביחד עם יוקרה זו באה גם אחריות גדולה, כחלק מעסקת החבילה. האחריות של לימוד הזוג להיות הורים מחד, והאחריות שבנשיאת שק הצפיות הגדול ממנו – כממשיך דרכם מאידך. שילוב זה גורם לרוב הילדים הבכורים, לשאת אפיון "מרצה" - הרצון לרצות את ההורים בכל בקשה ולעמוד בציפיות; להיות התלמיד הטוב, הילד הטוב בבית, מצליח הקריירה וממשיך הדרך, גם במקומות בהם הם עצמם כשלו. אפיון זה, הופך אותו להיות מתאים כאיש טיפול וחבר צוות.
הצבת יעדים דיפרנציאליים – הבכור בד"כ יאופיין על-ידי המעסיק כאחראי, ראש גדול ונוח לעבודה. ניתן לממש נטיות אלה על-ידי הפיכתו ליד ימין, האצלת סמכויות גוברת ויעדים מאתגרים, שהוא יטה לעמוד בהם בכדי לרצות את מנהליו. חשוב לזכור לא לנצל נטייה זו, אלה לתגמלו בהתאם, בכבוד ובסמלי הסטטוס הראויים לו! שאם לא כן, עלול לפרוץ אפקט המרדנות כמתואר ב'יוצאים מן הכלל'.
יוצאים מן הכלל: במקרים מסוימים הבכור מתמרד כנגד עול הציפיות שעל כתפיו, ויוצא מן הכלל. בד"כ באחד מגילאי ההתבגרות – הראשון (גיל 3), השני (גילאי 10-30) או השלישי (בבגרות, עקב תחושות ניצול במקומות עבודה) ואז הוא נושא באפיוני המרדן – שמאפיינים בד"כ, את הילד השני.
הילד השני
הילד השני כבר נולד למשפחה. האתגר שלו הוא להשיג את מקומו, בהיותו, כשמו - השני. מחד, הוא נישל את אחיו הבכור מתשומת הלב הייחודית שהייתה לו, דבר המזכה אותו בלא מעט אגרסיות ו"חיבוקי דוב". מאידך, הוריו כבר הרבה פחות נרגשים מצעדיו ההתפתחותיים הטבעיים ועליו להשקיע מאמצים כדי להיות ראוי לתשואות. שילוב זה גורם לרוב הילדים השניים, לשאת את אפיון "המרדן" – הרצון ליצור את הדרך הייחודית שלו; עסוק בחידושים והמצאות, הישגים ותחרות וחשיבה ייחודית של מהפכן. אפיון זה הופך אותו להיות מתאים כאומן, איש עסקים או יזם.
הצבת יעדים דיפרנציאליים – הילד השני בד"כ יאופיין על-ידי המעסיק כיצירתי, אנרגטי וחדור מוטיבציה להוכיח. ניתן לתעל זאת לקידום יעדי הצוות, על-ידי שיתוף, מתן מקום להשפעה והכרה בתרומתו. במקרים בהם אפיונים אלה אינם תואמים לעובד, יתכן שהוא כלול ביוצאים מן הכלל;
יוצאים מן הכלל - כאשר פער הגילאים בין הבכור לשני גדול, או כאשר מין הילדים שונה, אפיון התחרות על המקום שבין השניים קטן, ושכיחות האפיונים פוחתת. במובן זה, למעוניינים בתכנון המשפחה, עדיף לא להביא את הילד השני כשהבכור בן שנתיים ואז הוא עסוק התפתחותית במאבקי שליטה – מה שמחריף את האינטראקציה התחרותית עם הולדת הילד השני.
הילד השלישי ואילך
הילד השלישי ואילך – נולד כבר לארבעה בוגרים, שנהנים ממנו ומהמשחק עמו, כצעצוע של המשפחה; ההורים כבר מנוסים, החרדות פחותות ואחיו הבוגרים משתעשעים עמו. עם זאת, בכדי למצוא מקום ייחודי, עליו להתאמץ ולהיות יצירתי, כי במקום בו כף רגלו דורכת, דרכו רבים כבר לפניו. שילוב זה גורם לרוב הילדים השלישיים ובוודאי לבאים אחריו, לשאת את אפיון "פיטר פן" – הילד הנצחי עם התמימות ושמחת החיים. איפיון זה הופך אותו להתאים לתחום הבידור ואירגון האירועים.
הצבת יעדים דיפרנציאליים – הילד השלישי בד"כ יאופיין על-ידי המעסיק כמי שדואג תמיד לאווירה או בפן של בדרן של הקבוצה או כ-אם הבית. ניתן לתעל מוטיבציה זו להצבת יעדים הקשורים לגיבוש הצוות וטיפוחו. עם זאת, יש לשים לב שאינו ממוקם ביוצאים מן הכלל, כי אז יהיה חשוב דווקא לתת לו יעדים מאתגרים, לא פחות משל הילד הבכור או השני.
יוצאים מן הכלל – לעיתים הילדים הקטנים במשפחה יאופיינו על-ידי דחף חזק לגדול, לצאת מקיבוע התפקידים של התינוק הקטן והתלותי, במיוחד במשפחות שהדגישו את ערך ההישגיות. דחף זה יניע אותם לקחת תפקידים אחראיים, להוכיח שהם מסוגלים לעמוד ביעדים מאתגרים ולנהל צוות, והם יתנערו מתפקידי המשעשע הקבוצתי.
