במבצע "עופרת יצוקה" ניסתה מדינת ישראל להתמודד, לדעתי, ללא הצלחה עם הטרור המופעל מעזה כנגד ישובי וערי עוטף עזה בואך באר שבע, קריית גת, אשדוד וגדרה. במבצע הוכיח צה"ל רק דוגמא ליכולת ההרס שלו אשר אינו מופעל במלואו מטעמים הומניטריים ושיקולי תדמית בינלאומיים. אף על-פי כן הנזקים לבנייני מגורים, למוסדות ציבור ולתשתיות הם עצומים. המצב הכלכלי בעזה, בעיקר כתוצאה מהיעדר תעסוקה ומקורות הכנסה אחרים, נמצא בשפל המדרגה.
בעצם, במצב הנוכחי אין לתושבי עזה עוד הרבה מה להפסיד. עובדה הדוחפת אותם לחיזוק תמיכתם ותלותם בשלטון החמאס אשר יודע, שככל שהמצב יותר רע מעמדו מתחזק.
אין לי ספק, למרות השקט היחסי השורר כיום באזור, שהחמאס וארגוני החבלה האחרים בעזה, מנצלים את הזמן לאימונים, להצטיידות באמצעי לחימה משופרים הן מבחינת הטווח והן מבחינת כוח ההרס. הכיוון הנוכחי הוא ללא ספק לחידוש האש וכניסת צה"ל ל"עופרת יצוקה" ב' ואולי ג'. מהניסיון של "עופרת יצוקה" נוכחנו, שלמרות התכוננותו של צה"ל (בניגוד למלחמת לבנון השנייה!) והתנאים הבינלאומיים הנוחים ביותר (שכנראה, לא יחזרו) בהם פעל, המבצע הסתיים ללא הכרעה.
הצעתי לשנות כיוון אינה באה מייסורי מצפון על ההרס, ההרוגים והפצועים, במיוחד שרובם היו מחבלים. אני מאמין במוסריות של חיילי צה"ל ומפקדיו ויודע שכל צבא אחר - כולל האמריקני, הבריטי והצרפתי, שלא לדבר כבר על הרוסי, היה, באותם תנאים, מוחק רובעים שלמים על בתיהם, תשתיותיהם וגם... תושביהם. הצעתי לא באה גם מחוסר אמון ביכולתו של צה"ל. היא באה, אך ורק, מתוך מחשבה על האינטרס של מדינת ישראל ולטווח ארוך, ומבוססת על הרעיון של "ייבוש הביצה" במקום להילחם עם ה"יתושים".
להלן עיקרי הצעתי אותם אני מציע לקובעי המדיניות, ודווקא מן הימין, לאמץ. אני מאמין, שרק הם יכולים כפי שרק בגין יכול היה לעשות שלום עם מצרים.
1. ייזום תוכנית שיקום פיזי וכלכלי מקפת לרצועת עזה.
2. הקמת קרן בינלאומית בראשות שמעון פרס או אישיות אחרת בקנה מידה בינלאומי, שתגייס כספים ממדינות המערב, ממדינות ערב העשירות וממדינות חברות, מוסדות וארגונים מכל רחבי העולם.
3. מדינת ישראל תתרום את מיטב הידע והמומחים שלה בכל התחומים לטובת הפרויקט.
4. חלק מהמימון יבוא מרכישת הגז הטבעי של עזה על-ידי ישראל וניצולו בין השאר למפעלים, כגון מפעלי התפלת מים שיוקמו באזור.
5. תנופת הבנייה והשיקום של עזה יספקו תעסוקה הן לעובדים מעזה והן לעובדים ישראלים במפעלים שיספקו חומרי בניין וציוד ולמומחים ישראלים בכל התחומים.
אפשר עוד להרחיב ולפרט אולם הרעיון והכיוון ברורים.
אין לי ספק שממשלת החמאס בעזה תנסה למנוע את הניסיון שתחשוש כי אמור לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה ותמצא תרוצים מפה ועד להודעה חדשה מדוע להתנגד ל"מזימה הציונית".
על הניסיון הזה אפשר יהיה להתגבר:
א. על-ידי הקמת צוותי עבודה, שיתחילו לעבוד על התכנון וימחישו שהכוונה והרעיון רציניים. כך יראו, אולי, תושבי עזה עתיד יותר ורוד ומבטיח להם ולילדיהם. גם הפלשתינים ביו"ש והעולם כולו יתחילו, אולי, להאמין בכוונותינו הרציניות.
ב. לחץ בינלאומי יופעל על החמאס להסרת ההתנגדות והמכשולים לשיקום עזה.
היתרונות למדינת ישראל:
1. הפלשתינים בעזה ירגישו בפעם הראשונה שיש להם מה להפסיד באופן מאוד מוחשי וברור.
2. המימון לתוכנית יהיה כולו מהון חיצוני כשמדינת ישראל תשקיע מצידה את היוזמה ואולי את עלויות התכנון הראשוני.
3. לעובדים ולמפעלים ישראלים ייווצר ביקוש שימריץ את הכלכלה בארץ.
4. יסופק גז זול יחסית מחופי עזה למפעלים בארץ.
5. במידה שבכל זאת היוזמה תידחה על-ידי הפלשתינים מעמדה הבינלאומי של ישראל יתחזק ופעולות שלה כנגד תוקפנות הטרור יתקבלו ביתר הבנה.
6. תופרך שוב תעמולת השמאל בישראל ובעולם שממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו בשיתוף ליברמן אינה רוצה שלום.
