בין מו"מ להרכבת ממשלה, לבחירות וחוזר חלילה, נראה שיש משרד ממשלתי שתמיד מצליח לשאוב אליו את מי שאינו רוצה להיות בו, משרד התחבורה. רבות כבר נכתב על כך שזהו תפקיד שניתן ע"י ראש הממשלה, למי שאינו חפץ ביקרו; או שאין ברירה (הסכם קואליציוני) או שברור שזו רק תחנה בדרך (כי הוא עלול להיות אופוזיציה פנימית).
אני סמוך ובטוח שישנם עובדים רבים וטובים שעושים את מלאכתם שנים רבות במשרד התחבורה, להם מגיעה התודה, אך לצערנו היו רק תקופות קצרות בהן כיהנו שרי תחבורה טובים שאכן קידמו נושאים רבים, ואם נבחן לעומק את תקופת פועלם, נגלה שאלו היו שרים שבאמת התמקדו בביצוע תפקידם, ללא יומרות לתפקידים בכירים, שקיבלו גיבוי יציב מראש הממשלה וכסף לביצוע משר האוצר.
מדי שנה נהרגים מאות, אלפים נפצעים, מאות אלפי שעות עבודה הולכות לאיבוד, מיליארדי שקלים יורדים לטמיון ועולם כמנהגו נוהג; שר מחליף שר שמבטל הוראות קודמיו, מבריק ברעיונות חדשניים (קופסאות ירוקות וכו'), מסיים את תפקידו וחוזר חלילה, ולא משנה כמה יחסכו בהבאת מים מטורקיה (במקום מתקניים זמניים), הקמת מתקנים סולאריים לייצור חשמל או קידום תחום הרכבים החשמליים, את ה"כסף הגדול" אנחנו "מבזבזים" כבר 60 שנה, בפצועים, בהרוגים, בנזקים ישירים ועקיפים למשק ובזיהום אויר, בתחום שבאחריותם של משרדי התחבורה והפנים - תאונות הדרכים.
מי שכבר קרא מאמרים שלי יודע שאני לא רק מתלונן או שוטח טענותיי בפניכם. נהפוך הוא, אני גם מציע דרכים לפתור את התסבוכת. דווקא עכשיו, עם מינויו שר חדש בדמותו של מר ישראל כץ - פרלמנטר ותיק ואיש ביצוע - ובגיבוי של ראש ממשלה נמרץ, יכולים לשנות מן הקצה אל הקצה את התייחסות המדינה לנושא תאונות הדרכים ולהציל חיים תרתי משמע.
הבקשה שלי משר התחבורה החדש: התעלם מהצעות קודמיך או לפחות מרוב הצעותיהם. לדוגמא: התקנת מאות מצלמות מהירות, שיעילותן בהורדת מספר התאונות וההרוגים מוטלת בספק, במקרה הטוב, ובמקרה הרע לא יותר מאשר בזבוז משווע של כסף .
במקום זה, הצעותי אליך:
1. להעביר את משטרת התנועה תחת אחריותו של משרד התחבורה.
2. להגדיר את משטרת התנועה כמקום בו ניתן לשרת שרות לאומי של 3 שנים.
3. חזרה לשיטה הבסיסית של אכיפת חוקי התנועה כבר בתוך הערים.
קצר, יעיל, לא מחייב שינוי תקציבי ויהפוך את משרד התחבורה למשרד בעל כוח והשפעה על חיינו.
