השואה שוכנת בליבנו

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יושב-ראש הכנסת, ראובן ריבלין, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, הרבנים הראשיים, הרב שלמה משה עמאר והרב יונה מצגר, יושב-ראש מועצת "יד ושם", הרב ישראל מאיר לאו, יושב-ראש "יד ושם", מר אבנר שלו, ניצולי שואה, חסידי אומות העולם, אורחים נכבדים, שישה מיליון יהודים נרצחו ע"י הנאצים ועוזריהם. רק בגלל מוצאם. מיליון וחצי ילדים הושמדו רק בשל שייכותם לעם היהודי. הם נקראו: משה, אברהם, רבקה ולאה - בטרם ידעו משמעות שמם. אחד מכל שלושה מבני עמנו נרצח ב-6 שנים ארורות אלה. לכל קורבן היה שם. לכל נרצח היה עתיד. מכונת ההשמדה הנאצית ביצעה רצח עם, ופשע היסטורי חסר תקדים. מדינת ישראל היא הניצחון ההיסטורי שלנו על חיית הטרף הנאצית שחלחלה לכל פינה באירופה. חשבון הנפש של השואה טרם סוכם, וספק אם ניתן לסכמו. לא שלנו ולא של העולם. הנאציזם הובס. אבל האנטישמיות עדיין נושמת. הגזים התנדפו. הרעלים נותרו. קיימים עדיין מכחישי שואה וגלוחי ראש וחמומי מֹח, הנושאים שנאה תהומית, ופניהם לרצח בשם עליונות הגזע. הוועידה הנפתחת היום בג'נבה היא השלמה עם הגזענות, לא מלחמה בה. והדובר הראשי בה אחמדינג'אד, הקורא להכחיד את ישראל ומכחיש את השואה. בושה. ישנם גם חסידי אומות העולם. לעולם לא נשכח גבורתם. צינה אנטישמית נושבת גם בביקורת על מדינת היהודים. ובמקרים כאלה ששיתפו פעולה עם הנאצים או שלא מנעו את השואה. הם תוקפים את המדינה היחידה שקמה כמקלט לניצולי השואה. המדינה שתמנע שואה נוספת. האנטישמיות היא מחלה שאינה יהודית. ולרפאה צריכים אלה שמתוכם היא באה. לנו קשה להבין מדוע בחרו גדולי העריצים כהיטלר הנאצי, או סטאלין הבולשביקי, או אחמדניג'אד הפרסי את היהודים כמטרה לשנאתם, לשיגעונם, לאלימותם. ייתכן והתנגדותם לעם היהודי באה בגלל עוצמתו הרוחנית. עם שהיה עני בנכסים ועתיר בערכים. מטורפי הכֹח חוששים מעוצמת הרוח. אבל לא סגד לאלילים או לרודנים ואלוהיו שתל מצפון בנפש האדם. היינו ראשונים להאמין שכל אדם נברא בצלם אלוקים. והצטווינו לקדש את החיים ולאסור רצח או הפלייה. למורשיתנו הרוחנית דרוש כֹח מגן. עם ששליש מבניו ושליש מילדיו נרצחו בשואה, אינו שוכח ואינו רשאי לעצום עין. הלקח הראשון מהשואה היה להקים לאלתר מדינה יהודית. בלעדיה הניצולים היו נותרים ללא בית והיהודים היו נשארים שוב חשופים לטרף ומוּעַדים להרס. מדינת ישראל אינה רק מגן ליהודים. היא מסר היסטורי: להוסיף ולהיות עם נושא בשורה מוסרית. אין מורשת ללא קיום היורשים. ולא בקשנו שבני עמים אחרים יגנו עלינו במקומנו ובנינו לא יגדלו כיתומים רוחניים. אין להחליש את זיכרון השואה, ואסור שמספר נושאי הזיכרון יקטן. והמדינה היהודית צריכה לדאוג לקיום העם היהודי. כי לעמינו רק ארץ אחת. ואבותינו הביאו לפני למעלה משלושת אלפים שנים את עשרת הדיברות. ועד היום אין צורך במהדורה חדשה. גדלותו של העם היהודי נגזרת מגודל רוחו. ישראל צריכה לשמש דוגמא לבָניה ומקור גאווה ליהודים שאינם בישראל. העם היהודי סייע בהקמת המדינה ומשקמה, על המדינה לסייע לעמה, לשמור על זהותו, ולהנחיל חינוך יהודי לכל בניה. שצאצאיה היהודים - יישארו יהודים. צה"ל העניק ביטחון ותקווה למדינה שנפשה יוצאת לשלום. השלום בעינינו, אינו רק עניין של חכמה מדינית, אלא מצווה ערכית. מעולם לא יזמנו לכבוש. לא רַצנו לשלוט. שללנו אדנות. לחמנו באפליה. מרדנו בשעבוד. אסרנו אלימות. דגלנו במותַר האדם, המתפלל לתיקון עולם. לשלום עולמי. הוּכֶנו בשואה חסרת תקדים והוכחנו גבורה יוצאת דופן. זהו גם הלקח לעתיד - לשלב אמונה ועוצמה. להיות עם צודק בעולם צודק. ומי שינסה לשבור את רוחנו ישבר בעצמו. ספינתנו היא צרת מימדים, אבל הרוח הנושבת במִפְרַשׂיה היא רוח גדולה. השואה שוכנת בליבנו. ועוד רבה המלאכה שלפנינו: לבנות מדינה שתהא ראויה לקורבן שהקריבו אבותינו ולתקווה המטפחת את בנינו.