ביום א', ה-19.4.09 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב פסק דינו של השופט יונה אטדגי, בנושא כלל איסור ניגוד העניינים שבין עורך דין לבין לקוחו. פסק דין זה, הגם שהוא ניתן בהליך ביניים של תביעה משפטית עקרית בנושא מחלוקת מסחרית, יש בו מעבר לנראה בו במבט ראשון. זהו פסק דין המפרש את החוק ואת עובדות המקרה באופן לא פורמליסטי.
בעצם ימים אלו נשמעות האשמות כלפי בית המשפט העליון כאילו הוא "אקטיביסט", "מתערב בחקיקת הכנסת" וכדומה. פסק דין זה ממחיש כי
פרשנות תכליתית, ערכית ולא פורמליסטית מבוצעת גם בבית משפט השלום (ולא רק בבית המשפט העליון),
וגם בעניינים אזרחים מסחריים (ולא רק בעניינים שברומה של הכנסת/ממשלה).
במילים אחרות פסק דין קצר זה ממחיש כי
פרשנות משפטית תכליתית מתבקשת ונדרשת מעצם היות לשון החוק צרה מלהכיל את כל מנעד המצבים במציאות; באותו פסק דין קבע השופט אטדגי, בנוסף, כי הגם שהכלל הוא שעורך דין לא ייצג בתביעה שבה מעיד מעבידו, במקרה הנדון עדות מעבידו כל כך שולית,
ואינה תורמת רבות לבירור המסכת העובדתית, עד שיש להחריג כלל זה. קרי, בית המשפט מפרש את הסיטואציה ואת הדין החל באופן
מהותי ו
לא טכני, תוך שלשונו היבשה של החוק מתגמשת עם צרכי המציאות (זו מהותה של
הפרשנות התכליתית המודרנית).
עוד כלי פרשנות תכליתית אשר ננקט בפסק דין זה הינו
כלי האיזון בין הערכים המתנגשים: השופט אטדגי קובע כי
ערך בירור האמת עולה על
כלל איסור ניגוד העניינים, שניהם כללים חשובים במשפט, ברם,
במקרה הנדון גובר ערך בירור האמת. ההכרעה בין
ערכים סותרים ומתנגשים מיוחסת לבית המשפט העליון ככלי שיפוטי שבאמצעותו בית המשפט העליון "מתערב" ברשויות האחרות אך לא כך היא: הידרשות להכרעה בין
ערכים סותרים ומתנגשים הינה כורח
בכל הפעלת שיקול דעת שיפוטי.
עוד עיקרון העולה מבין השיטין בפסק דין זה הינו
עיקרון ההשתק אשר הינו נגזרת של
עיקרון תום הלב. עורך דינו של אחד הצדדים מעלה כנגד הצד השני
טענה אשר יפה גם כלפיו, וזו אחת העילות שלא לקבל את טענתו: הוא מושתק, מלטעון כלפי מחדל אשר מתקיים אצלו (בבחינת "טול קורה מבין עינך").
גם הקביעה העיקרית בפסק הדין מושפעת מפרשנות משפטית תכליתית: הגם שכלל איסור ניגוד העניינים במקרה זה חל
מכוח החוק היבש אך ורק על עורך הדין, מרחיב השופט אטדגי כלל זה לעבר
עובדו/מעבידו של עורך הדין וזאת מכוח הכלל אשר נפסק בידי השופט ברק (כתוארו אז) בפרשת
סיעת הליכוד (
בג"צ 531/79 סיעת הליכוד נ' מועצת עיריית פתח תקוה, פ"ד לד(2) 566); באותה פרשה נפסק כי כלל איסור ניגוד העניינים הינו כלל פסיקתי, ו
לשון החוק אינה תוחמת את גבולות החלתו.
המסקנה הינה שאותו אקטיביזם שיפוטי, קרי הצורך של שופט, בכל ערכאה שהיא, ובכל נושא שהוא, להפעיל אקטיביזם שיפוטי, נובע מאופיו של המשפט המודרני, אשר בניגוד למשפט בעולם העתיק, אינו יכול להכיל בלשון החוק
את כל קשת המצבים האפשריים - לעולם יתקלו שופטים בסיטואציות ובמצבים שהחוק לא חזה, ויצטרכו להפעיל 'פרשנות שיפוטית יצירתית'. מבין כללי הפרשנות הזו נמצא עקרונות גנריים משפטיים כגון
כלל איסור ניגוד עניינים,
עיקרון תום הלב, הצורך לאזן (אנכית ואופקית) בין ערכים מתנגשים, ועוד.
