"נדרשת מגמה של אסטרטגיה מדינית משני הצדדים כדי שיהיה אפשר להנמיך את גובה הלהבות". כך אומר (יום ב', 2.11.15) הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל.)
בני גנץ על גל הטרור הנוכחי. הוא דיבר בכינוס של המכון למחקרי ביטחון לאומי ומכללת ספיר.
לדברי גנץ, הפיגועים הנוכחים הם "פטריות שנאה שניזונות מאווירה שלילית ומתסיסה שצריך לדעת לעצור אותה. גם בסוג כזה של מערכה, נדרשת עמידה ביטחונית ואזרחית רחבה. נדרשת עמידה ערכית. אנחנו כחברה חייבים להקפיד שאנחנו לא מוותרים ברגעים קשים, ויודעים להגיב בשיא הכוח כאשר יש אירוע".
על מבצע צוק איתן אומר גנץ, כי הוא אינו מאוהב (כלשונו) במבצע זה, אם כי הוא היה "המעשה הנכון בשעה הנכונה". גנץ משבח את הובלת המבצע בידי
בנימין נתניהו ומשה יעלון, אם כי "יש גם הרבה מה לשפר. אנחנו צריכים להמשיך ולחתור לקיצור המערכות, משום שמערכות ארוכות אינן טובות לישראל.
"צריכים להשקיע המון, גם בעתיד, במודיעין בכל הרבדים שלו, שיספק פתרונות אופרטיביים והבנת המציאות. צריך להמשיך ולחזק את הרבדים ההתקפיים של צה"ל וגם את הרבדים ההגנתיים. עוטף עזה, עם כל הקושי, עמד בצורה איתנה. מבחינת העורף הישראלי, היללות היו הרבה יותר מהבעיות. צוק איתן הייתה מערכה קשה עם אתגרים ומחיר כואב".
קשרים עם מדינות באיזור
לדעת גנץ, אחד מלקחי "צוק איתן" הוא הצורך להשקיע בצורה תמידית, יציבה ובלתי מוטלת בספק בפריפריה ובמרחבים הצבאיים. "החמאס עושה מאמץ עליון לשפר את יכולותיו האופרטיביות, ואין לו הרתעה. נכון להמשיך ולתחזק את ההרתעה, את תהליכי ההכנות לעימותים עתידיים, כי יכול להיות שיהיו כאלו וזה אכן סביר", הוסיף.
גנץ קורא לקשור קשרים עם מדינות איתן יש לישראל אינטרסים משותפים, במיוחד מול הג'יהאד העולמי - ירדן, סעודיה, מצרים ואולי טורקיה. לגבי אירן אמר, כי "צריך בעיקר להסתכל קדימה ולהיות מוכנים להתפתחויות לא טובות, ולמצות את החיובי והאפשרות להגיע לחברה האירנית".
גנץ הוסיף: "האתגר הגדול ביותר של החברה הישראלית הוא מבפנים, והוא יותר משמעותי בראיית החוסן והביטחון הלאומי. זוהי זכותנו ההיסטורית והמדינית לחיות כאן. האי-ודאות שבתוכה אנחנו חיים תישאר כאן. אתגרים ביטחוניים יהיו כאן. אנחנו תמיד נחיה עם החרב, ונצטרך לוודא שיש כאן חרב.
"יש צורך לחפש אחרי הסדרה מדינית, שלא בטוח שאפשר להגיע אליה. לא נוכל לעשות את זה באמת, לפני שנעבור בירור פנימי עמוק, על מי אנחנו, מה אנחנו רוצים שיהיה כאן, איך זה ייראה, ורק אחרי זה נגיע לבחירות האסטרטגיות שמתאימות לנו. את הבירור הזה חייבים לעשות, וחייבים לקדם פה מרכיבי אחדות ולא מרכיבי אי-אחידות. זה לא חייב להיות רק כאשר חרב מונפת עלינו. צריך למצוא את המחבר, המשותף, ליצור את העוצמה הפנימית, ואז האתגרים החיצוניים הם בני התמודדות.
"אין הבדל ציוני בין תושב תל אביב לתושב אלון מורה. אנחנו חייבים למצוא דרך להגיד לעצמנו מה אנחנו רוצים. מהמקום הזה, לחתור להסדרה של מדינת ישראל במרחבה. המאמץ להסדרה הוא חשוב. או שהוא יצליח, או שדורות העתיד יידעו מתוך כנות אסטרטגית מוחלטת שנעשה מאמץ לסדר אותו אחרת. אני חושב שאנחנו חברה טובה, יוזמת, אכפתית ויכולה לאסוף עצמה, להתקרב ולהתלכד. הרוב הגדול יודע לחיות ביחד ולא להיפרד בגלל אי-ההסכמות שלו", סיים.
