כמו בכל שנה, מציין היום העם בישראל את יום הזיכרון לשואה. מאות טקסים וארועים, רשמיים וקהילתיים, נערכים בכל רחבי הארץ, וגם בעולם, לציון היום הזה. מוסדות החינוך מקדישים את יום הלימודים כולו לעיסוק בלקחי השואה, ובראשם הלקח האוניברסלי של החובה להילחם בגזענות ובשנאה.
בשעה 10 בבוקר, הושמעה בכל רחבי ישראל צפירת זיכרון בת שתי דקות. כל ישראלי, בכל מקום, הפסיק את עיסוקיו,ונעמד בראש מורכן, כדי לזכור. מכוניות ואוטובוסים נעצרו בצד הכביש. המולת השווקים דממה. הרחובות הסואנים קפאו. הכל נעצר. זכרנו את הסבא והסבתא שלא זכינו להכיר מעולם; זכרנו שרק לפני דור או שניים ניצודו היהודים כמו חיות; זכרנו שלא מזמן, באמצע המאה העשרים, לא היה ליהודי מקום בטוח בעולם.
אבל הבוקר, שלא כמו בכל שנה, קמנו, אזרחי ישראל, יהודי העולם, וכל אדם בר מצפון, למציאות חדשה, שהאמנו שלא תשוב עוד; למציאות שחשבנו שאיננה אפשרית עוד בעולם שלמד על בשרו את זוועות מלחמת העולם השניה.
73 שנה אחרי אולימפיאדת ברלין, חזה אתמול העולם כולו בשובו של אדולף היטלר. הפעם הוא מזוקן והוא מדבר פרסית. אבל המלים הן אותן מלים, השאיפות הן אותן שאיפות, והנחישות להתחמש באמצעים להגשמתן - היא אותה נחישות מאיימת. ולצערנו, כמו באותה אולימפיאדה אומללה, העולם מעניק לו במה.
אתמול, בז'נווה, ראינו כיצד קמים נציגיהן של הדמוקרטיות המובילות ועוזבים, בזעזוע, את אולם הכינוסים של ועידת "דרבן 2", לנוכח דברי ההסתה של מחמוד אחמדינג'אד. הם, בוודאי נזכרו בחורבן שהמיטה על ארצותיהם ההתעלמות מהיטלר הראשון.
אבל גם ראינו את מאות נציגיהן של מדינות אחרות מהנהנים בהסכמה, ואף מריעים, לנוכח הדברים. ראינו את מזכיר האו"ם - הארגון שקם כדי להבטיח שלעולם לא יקום היטלר חדש - מגנה, בשפה רפה, בהיסוס, את דברי ההסתה הנוראים. וראינו גם את הכבוד שבו התקבל ממשיכו של היטלר אצל נשיא שווייץ. הכל, כמובן, בשם כללי הטקס הדיפלומטיים והחובה לנהוג בנייטראליות. לא מעט יהודים נזכרו אתמול בנייטראליות השוויצרית של שנות הארבעים של המאה הקודמת.
ובכן, עמיתי, היום, אין עוד מקום לדיפלומטיה.
היום, אין עוד מקום לנייטראליות.
היום, אין עוד מקום לנימוס דיפלומטי.
היום חייב כל בן תרבות להחליט אם הוא משתייך לבני האור או לבני החושך; למחנה בני התרבות או למחנה אוייבי האנושות.
אם יש לקח אחד מן החורבן שהמיט היטלר הראשון על העולם, הרי הוא מגולם בהבנה כי מי ששותק, מי שמתעלם, מי שעושה עסקים עם השטן - גם הוא, בסופו של דבר, משלם את המחיר.
אני קורא לכם, לפיכך, עמיתי, לא לשתוק. לא להתעלם. ובעיקר, לא להאמין לרגע, שאחמדינג'אד איננו מאיים גם עליכם. אני קורא לכם ליזום, בכל פרלמנט דמוקרטי, פעולות שיבהירו לעולם כולו כי למדנו את הלקח, וכי 2009 לא תהיה 1939.
