דמעות ניקוו בעיניים הבוגרות ולמודות הניסיון של גברת פ., אלמנה מבוגרת, נושקת לגיל גבורות. היא החלה לספר ואיש לא יכול היה לעצור אותה: "לא תאמין איך מרמים אותי, אישה מבוגרת, שמע סיפור: מזה שנים שאני מחוברת לחברת "הוט", שילמתי 170 ש"חלחודש והכול היה בסדר. יום אחד התקשרה אלי נציגת הוט, במתק שפתיים אמרה לי שמכיוון שאני לקוחה וותיקה, יש מבצע וכדאי לי לעבור לשיטה הדיגיטאלית, או אז יהיו לי הרבה יותר ערוצים ואשלם אותו סכום. ליתר ביטחון שאלתי שוב ושוב, אם בנוסף לערוצים שיש לי כיום, יהיו לי עוד ערוצי סרטים, בביטחון מלא ענתה לי נציגת השירות של "הוט" שיהיו לי ערוצי סרטים רבים ובנוסף עוד עשרות ערוצים חדשים, אך המציאות הייתה שונה לחלוטין...".
הסיפור היה ארוך, מלא פרטים ופרטי פרטים, כדרכם של מבוגרים. אך הזעזוע ממשמע אוזני היה קשה מנשוא. למרות קדושת החג ולמרות השעה המאוחרת, ישבתי לכתוב. הקוד המוסרי שלי דוחה חג במצבים כאלה, "כבד את אביך ואת אמך (וכמובן את המבוגרים שבחברה)..." זה קוד מוסרי שאסור לשבור!
גברת פ. גוללה בפני סיפור מורכב ומחריד: אשת המכירות של חברת "הוט" דחקה בגב' פ. לסגור את העסקה מיד, ללא התייעצות עם המשפחה או מביני דבר, ללא בדיקה אם העסקה תשתלם, אם זה מתאים לה, ללא אפשרות לזמן לחשוב, כלום! עכשיו! בלחץ נציגת השירות, נתנה גברת פ. את הסכמתה ואישרה טלפונית את העסקה, למרות שלא קיבלה כמקובל מנציגת השירות של "הוט" התחייבות ואישור בכתב על ההבטחות והסיכומים שנתנה בעל פה.
כעבור מספר ימים הגיע הטכנאי והתקין את המערכת הדיגיטאלית. תוך כדי שהחתים את הגברת פ. על תקינות המערכת הביע השתוממות מדוע ביצעה את העסקה. בתמימותה, הבינה גב' פ. רק כעבור כמה שעות את גודל הצרה, ואת השתוממותו התמוהה של הטכנאי. המערכת הדיגיטאלית החדשה סיפקה לה עשרות ערוצים, בערבית, ברוסית ובעוד שפות שאינה מבינה כלל, ערוצי ספורט שאין לה עניין בהם ועוד ערוצי הבל זניחים. הערוצים האהובים עליה מהמערכת הקודמת התאיידו, כמות הערוצים הרלוונטית לגילה, לשפתה ובהשוואה לתוכנית שהייתה לה עד עתה, הצטמצמה כמעט לאפס.
נסערת ונרגשת התקשרה לחברת "הוט", שם כמובן סיפרו לה שאם היא רוצה ערוצים נוספים היא חייבת בתשלום נוסף. טענתה שזה ממש לא מה שהובטח לה נפלה על אוזניים ערלות. בצר לה דרשה להחזיר את המצב לקדמותו, אך נענתה בדרישה לתשלום כמה מאות שקלים... "את התחייבת לשנתיים" טענה נציגת השירות בנוקשות.
באותו יום הלכה גב' פ. לטיפול פיזיותרפיה. הפיזיותרפיסט, ראה שגב' פ. נסערת והתעניין, שמע את הסיפור ומיד התקשר לחברת יס, החברה המתחרה, תוך כדי שהוא מנסה לשכנע את הגב' פ. ההמומה לעבור מיד ליס, כי: "את תקבלי אצלם תוכנית הרבה יותר טובה באותו כסף", גב' פ. שעדיין לא התאוששה מהטראומה של "הוט", מצאה את עצמה שוב מול סיטואציה שאינה מוכנה או רוצה כרגע, אבל מכבש השכנוע לא הירפה (בדיעבד התברר שלחברת יס יש מבצע "חבר מביא חבר" וזוכה ב-100 ש"חמתנה).
למחרת בערב התקשרה אליה נציגת מכירות של חברת יס, אושרית, בטון עצבני ודוחק שארך דקות ארוכות ומביכות, תוך שאינה מאפשרת לגב' פ. להתבטא, והצליחה לגרום לגב' פ. "לעבור" לחברת יס. רק בסיום השיחה תברר שהמחיר יקר ב-50 ש"חלחודש מהתשלום הנוכחי, ובנוסף יש לשלם מאות שקלים עבור ציוד, ממש לא כפי שהובטח בתחילת השיחה, אך ה"דוברמן" של חברת יס תפס במלתעותיו אישה חסרת אונים בת 80 והוא לא ירפה. האגרסיביות והלחץ של אושרית עבד. בלב כבד אישרה הגב' פ. את העסקה הטלפונית, ונתנה את מספר כרטיס האשראי.
חשבתם שזה נגמר? אז זהו שממש לא! אושרית התקשרה לגב' פ. ודרשה ממנה לקבל פקס ולחתום עליו לאישור העסקה. לגב' פ. אין פקס ומעולם לא השתמשה בדבר כזה, אושרית לא הרפתה, בצעקות ובאגרסיביות בוטה דרשה מהגב' פ. למצוא פקס מידית, לקבל את הפקס, לחתום ולשלוח חזרה. "אין לשכנים או לילדים שלך פקס?" שאלה נציגת יס, "הבן שלי גר ליד חיפה" ענתה הגב' פ. בקול ענות חלושה, "אז תיסעי אליו עכשיו לקבל את הפקס", דרשה אושרית....
אני שומע ונחרד, הגב' פ. גרה בתל אביב, מי החצופה דורשת מאישה בת 80, שיכולה להיות אימא או סבתא שלה, לנסוע בשש בערב לחיפה כדי לחתום על פקס?! אין בושה? אין מוסר? אין אנושיות, איך הייתה מרגישה אותה חצופה אילו היו דורשים כך מאימא או מסבתא שלה?.
מספר פעמים ביקשה גב' פ. מאושרית לדבר אליה בנימוס אך ללא הועיל, לבסוף טרקה לה את הטלפון. אך ה"דוברמן" אינו מרפה מהטרף, אושרית מתקשרת שוב ומציעה ללכת למכון הפיזיותרפיה ולחתום שם על המסמך! הצעה מעולה, אושרית החוצפנית דורשת מאישה בת 80 שבקושי הולכת, ללכת מספר קילומטרים בשעות הערב המאוחרות למכון הפיזיותרפיה לחתום על המסמך?! כמובן שההצעה נדחתה על הסף.
אם חשבתם שבזאת הסתיימה הסאגה, טעיתם. כעבור כמה ימים התקשרה אושרית והודיעה לגב' פ. שהטפסים נשלחו למכון הפיזיותרפיה לחתימת הפיזיותרפיסט (?!). בזעם רב אמרה לה גב' פ. שאין להם זכות לעשות כך, היא אינה מעוניינת בעסקה ומבטלת אותה, וסיימה בטריקת טלפון.
כאשר הגיעה גב' פ. למכון הפיזיותרפיה לטיפול נוסף, חיכתה לה שם הפתעה מעניינת. בקול חגיגי הודיע לה הפיזיותרפיסט שנציגת יס התקשרה אליו ואמרה לו שהגב' פ. אישרה שהוא, הפיזיותרפיסט, יהיה מיופה כוח שלה, יחתום על הפקס וישלח חזרה, וכך אכן עשה. בחגיגיות נתן לגב' פ. את הטפסים החתומים על ידו ששלח בפקס ליס לאישור העסקה של גב' פ....
המומה מהסיטואציה, זעמה הגב' פ. על הפיזיותרפיסט, ואמרה לו שהיא דרשה מאושרית לבטל את העסקה. שמעתי ולא האמנתי עד לאן מגיעה החוצפה. "כסף יעוור עיני צדיקים" אמרו חז"ל. צאו וראו מה עושה כסף לחבורת פרחחים צעירים. למיטב הבנתי מדובר בעבירת מרמה, עושק ועשיית עושר שלא ביושר על גב חסרת אונים. הצעתי לגב' פ. לפנות למשטרה ולהגיש תלונה, מקווה שאכן תעשה כך.
הסיפור כואב מאד, וזה גורם לי להסיק שוב שהרוע בארץ מתגבר, אם "מיטב" בנינו ובנותינו (לא פושעים, לא גנבים, לא עבריינים) מסוגלים למעשים כאלה; לרמות זקנים חסרי ישע, בלי בושה, בלי מוסר, בלי נקיפות מצפון. זקנים שיכולים להיות הוריהם או סביהם, או בבוא היום הם עצמם, אז זו פשיטת רגל מוסרית מוחלטת,
זה קוד מוסרי מרוסק.
באותו ערב שלחתי פקס לחברת הוט ולחברת יס וביקשתי את תגובתם תוך שבוע. עברו עשרה ימים, שתי החברות לא טרחו להגיב, כנראה בחרו בזכות השתיקה. אני חושב ששתיקתן מעידה על הודאה.
חוצפה!
