לעיתים לא פשוט לראות את הדור הנוכחי גדל. מדובר בדור הרבה פחות תמים ממה שאנחנו היינו, הרבה יותר עדכני, מהיר חשיבה ומתבגר במהירות. אומנם עד כאן כנראה זה לא לגמרי ברור מדוע אם כך לא פשוט לראות את הגוזלים מתבגרים, רק שהשוני הוא שלעומתנו הזקנים, כל עוד היה מדובר במסגרת הבית ספרית - כמה ששנאנו את המורים, ידענו לתת להם את הכבוד המגיע להם. כן, גם המופרעים מבינינו.
בצער רב היום זה אחרת. מחיאות כפיים למחנכים בוודאי שאין (בואו נודה בזה, גם לא תמיד היו), אבל גם לא מעט הערכה. ויותר גרוע - אפילו לא רתיעה. היום הרבה יותר קל להתייחס אל המורים, אפילו לא כשווי ערך, כמו פחותים מאיתנו. לא ניכנס לענייני אשמה, ומי יותר גרוע - המורה או התלמיד, אך המצב ללא ספק רחוק ממה שהיה, ונוכל רק לקוות שיחזור וישתנה לטובה.
ובכל זאת, למרות השנאה לבית הספר ולמורים, ובגילאים האלה כנראה גם לעולם ולקיום עצמו, מגיע השלב בחיים בו אנחנו מבינים שהפכנו למה שהפכנו - לא מעט בזכותם.
A Plus הוציאו סרטון מרגש ביותר בו אנשים מספרים על השפעה שהייתה למורים מסוימים על חייהם, ולאחר מכן גם זוכים להפתעה אדירה כשנעשה איחוד בין התלמיד לשעבר לבין המורה.
אותם אנשים המספרים על אותו מורה שהשפיע עליהם, מסבירים גם איך עזר להם להתמודד עם הקשיים שמולם ניצבו באותה תקופה, ובעיקר כיצד מוריהם הפכו אותם לאנשים טובים יותר. רק שאז מגיע רגע האמת.
אז הם נשאלים, מה הם היו אומרים לאותם המורים כעת - כשהם מבוגרים.
מה שאותם תלמידים מלאי זיכרונות לא ידעו, זה שהמורים שהשפיעו עליהם, למעשה בדרכם לפגוש אותם באופן אישי.
מיותר לציין שהמפגש היה קורע לב ומרגש - משני הכיוונים.
ובעיקר מרגש, ואם תחשבו על זה אני סבור שתסכימו איתי, שהמסר למורים בסרטון הוא פשוט ביותר: תודה לכם! ההשפעה שלכם גדולה הרבה יותר מאשר אי-פעם תדעו.
