|
במקרה הנדון לא מתקיימות הנסיבות למשפט חוזר, אשר מתקיים אך ורק כאשר הודאותו של נאשם לא ניתנה מרצון חופשי, או כאשר ישנו חשש ממשי לעיוות דין. לא הוכח כי במקרה הנדון ייצוגו של המערער היה כושל, או שלא הבין את משמעות הסדר הטיעון. כך קבע (יום ב', 20.4.09), שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, בבקשה למשפט חוזר, שהגיש מוסא בדארנה אשר טען כי הודה בעבירה שלא ביצע (אחזקת מנוע רכב גנוב), רק משום שעורך דינו היה לא מנוסה בפליליים, וכי לא הבין את משמעות הסדר הטיעון.
המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר בחלוף ארבע שנים מהרשעתו וגזירת עונשו לארבעה חודשי מאסר על תנאי, זאת כאשר הבין כי ללא תעודת יושר, לא יוכל לעסוק במקצועו. הוא טען כי כאשר הסכים להסדר הטיעון לא ידע כי ההסדר כרוך ברישום פלילי אשר ימנע ממנו לעסוק במקצועו, וכי לא ביצע את העבירה הנטענת, שכן לא היה מודע לכך שהמנוע שהותקן במכוניתו היה גנוב.
השופט אדמונד לוי קבע כי על המבקש היה לערער בזמן אמת על תוצאות גזר הדין או לחלופין לסרב להסדר הטיעון ולהיאבק על חפותו. כן קבע השופט לוי כי לא הוכח כי הייצוג שקיבל היה כושל (המבקש טען כי עורך דינו היה חסר ניסיון בתחום הפלילי, ולמד משפטים ברבת עמון ולא בארץ, והיה עורך דין אך ורק במשך שנה). בקשתו של המבקש לקיום משפט חוזר נדחתה. |
|
בכתב-אישום שהוגש לבית משפט השלום קריות, יוחסה למבקש עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977. זאת, לאחר שבאחד מימי אוגוסט שנת 2004 הוא נמצא מחזיק ברכב מסוג "יונדאי" בו הותקן מנוע החשוד כגנוב. באפריל שנת 2005, בגדרו של הסדר טיעון, הודה המבקש, שהיה מיוצג בידי סנגור, בעובדותיו של כתב-האישום, ובעקבות כך הורשע ונדון למאסר על תנאי בן ארבעה חודשים. כנגד פסק-דינו של בית משפט השלום לא הוגש ערעור.
במועדים הרלוונטיים לאישום שימש המבקש כבוחן רכב מוסמך, ולאחר הרשעתו החל בהליכים לקבלת הסמכה כבוחן כללי, בגדרם נדרש להציג תעודת יושר. או אז, גילה לראשונה, כך לטענתו, כי לחובתו הרשעה בפלילים, בגינה לא זו בלבד שלא יוכל להיות מוסמך כבוחן כללי, אלא אף לא יוכל לחדש את תעודת בוחן-הרכב בה הוא מחזיק. לאור זאת הגיש המבקש בקשה למשפט חוזר.
|
|
את עתירתו לקיום משפט חוזר מבסס המבקש על שתי עילות. הראשונה, היא העילה המנויה בסעיף 31(א)(4) ל חוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ועניינה קיום חשש ממשי לעיוות דין. המבקש טוען כי יצוגו בבית משפט השלום היה כושל, הן משום שעורך דינו (שהינו חסר ניסיון בתחום הפלילי) לא יידע אותו בכך שההרשעה, גם בלא מאסר, לא תאפשר לו לעסוק במקצועו כבוחן רכב. המבקש סבור כי מתקיימים בעניינו גם הטעמים הקבועים בסעיף 153 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בגינם יש להתיר לו לחזור בו מהודייתו. כן טען המבקש כי ההשלכות לרעה על פרנסתו לא הובאו בשלב גזירת העונש.
העילה השנייה בגינה מבקש המבקש משפט חוזר מבוססת על העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) ל חוק בתי-המשפט, קרי: קיומן של עובדות או ראיות חדשות, שיש בהן - כשלעצמן או בהצטרף לחומר הראיות אשר הונח לפתחו של בית המשפט לראשונה - לשנות את תוצאת המשפט לטובתו. המבקש גרס כי עקב היות ההרשעה מושתתת על הסדר טיעון, לא הזדמן לו להזים את הטענות שנטענו כלפיו: הוא טען כי כלל לא היה מודע לכך שהמנוע ברכבו גנוב.
המדינה לעומת זאת גרסה כי לו רצה המבקש להשיג על טענות אלו היה עליו לערער, ולא לבקש משפט חוזר בחלוף ארבע שנים, וכן כי המבקש לא הוכיח כשל בייצוג.
|
|
- סמכותו של בית המשפט לערוך משפט חוזר מאזנת בין שני אינטרסים: חשיפת האמת מחד-גיסא, ומאידך-גיסא, עיקרון סופיות הדיון. איזון זה מוצא את ביטויו בהוראות סעיף 31 לחוק בתי המשפט, המונה ארבעה עילות, שרק בהתקיים אחת מהן יורה בית המשפט על קיומו של משפט חוזר.
- היה על המבקש להשיג את מבוקשו בדרך של ערעור ולא בדרך של בקשה למשפט חוזר, אך מטעמים השמורים עימו, בחר המבקש שלא לערער על פסק-דינו של בית משפט השלום.
- טענת המבקש ולפיה לא היה מודע לנפקות הסדר הטיעון אין בה ממש: המבקש הודה בעובדות כתב האישום שהוקרא בפניו, ובית משפט השלום ציין במפורש כי הוא מרשיעו בעבירה שיוחסה לו בהתבסס על הודייתו.
- נאשם יכול לחזור בו מהודייתו רק כאשר התקיים פגם חמור ברצון, ולא כך הוא במקרה דנן. אכן, טענה לכשל בייצוג עשויה במקרים מתאימים להצדיק קיומו של משפט חוזר או להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו, אך במקרה הנדון לא הוכח כשל בייצוג.
|
|
- בבית המשפט העליון
- בפני השופט אדמונד לוי
- בשם המבקש: עו"ד אהוד גרא
|
|
