יו"ר הכנסת, מר ראובן ריבלין,
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש,
משפחות שכולות,
ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת,
הרבנים הראשיים לישראל, הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרב שלמה משה עמאר, והרב יונה מצגר,
יו"ר ארגון יד לבנים הארצי, אלי בן שם,
יו"ר ארגון יד לבנים בירושלים, אלי דהאן,
אלופים ומפקדים,
מכובדיי,
קהל נכבד,
אדמת הגבעה שעליה אנו עומדים - "יד-לבנים" היא, כי היא קודשה במסירות-נפשם של בנינו. כל רגב, כל סלע, כל נקיק הוא זכרון מהקרב הלילי העז שהתחולל כאן לחירות ירושלים;
לוחמי צה"ל במלחמת ששת הימים ולא רק בחזית ירושלים, נשאו בליבם בצאתם לקרב את השיר, כפי שכולנו זוכרים מאותם הימים, "ירושלים של זהב" שנכתב זמן קצר לפני המלחמה.
ירושלים וציון חד הם, מציון נובעת הציונות וממנה נובעת מדינת ישראל. הכל בא מירושלים והכל חוזר אליה. כל חלל שנפל במערכות ישראל - כתר ירושלים לראשו, ואנו עפר לרגליו.
משפחות יקרות,
עוד-מעט, בערוב-היום, תישמע צפירת דומייה בכל רחבי-הארץ. עם-ישראל יתייחד עם זכר הנופלים במערכה הארוכה, מערכה אחת מתמשכת, לקיומנו ועצמאותנו.
שדות הקרב הזה של המערכה הגדולה הזאת, שבהם נפלו ונלחמו מגיני המדינה, פזורים לאורכה ולרוחבה של הארץ ובגבולותיה.
זה לא עזר להם, לשונאי-ישראל. מדינת-ישראל ניצחה. היא קלטה עולים מכל קצוות-תבל, יישבה ובנתה את הארץ, פיתחה משק משגשג, תוך קיום חברה דמוקרטית, חופשית ותרבותית.
ועל אפם וחמתם של אויבינו, כרתה ישראל חוזי שלום עם מצרים וירדן, וחרף הקשיים - נמשיך במאמץ להשלים את מעגל השלום עם שאר שכנינו עד שנצליח.
את כל ההישגים הללו כולם חבה מדינת-ישראל ללוחמיה-גיבוריה. הם שהגנו בעוז-רוחם ובגופם על מדינתנו.
הם הראויים מכל לשאת את נזר-תפארתו של העם, להיות מושא-אהבתו, מושא הוקרתו העמוקה ביותר.
אנו עם חפץ חיים ועל-כן עלינו להמשיך לבצר את חומת-המגן שלנו - את צה"ל, השב"כ, המוסד, משטרת ישראל, משמר הגבול וכל זרועות הביטחון שלנו. הם הערובה לביטחון, והם תנאי המפתח לשלום.
המחיר ששילמנו ושאנו עדיין משלמים לחיות בארצנו הוא כבד, הוא כבד-מנשוא, אני יודע. גם במשפחתי היכה השכול. צערכם, צערי הוא, וכמוכם אני חש בעומק ליבי את הכאב הצורב. כמוכם אני נושא בקרבי את הזכרון, את הגעגועים ואת משא-האובדן.
נגעת ללבי ורה. ידעתי מקרוב את סבלך, סבלנו. יש דרגות ייסורים בגיהנם של היגון ודרגה גבוהה שמורה לאחים ולבנים, אבל על הדרגש העליון מצויים בייסוריי תופת ההורים, האבות ואולי מעל עוד יותר האימהות. אני יודע.
בדמדומי היום הזה, עם-חשיכה, יחל יום-הזכרון לחללי מערכות ישראל. אווירת החולין תפוג באחת, קצבו של היום יואט, ועצב יעטוף את ישראל, את העם כולו.
הוא מתעלה העם שלנו ביום הזה. הוא מתעלה מעל כל המחלוקות והוא מתלכד סביב משפחת השכול בתחושה עמוקה של שותפות גורל, כי בכל אדם בישראל יש בן משפחה או רע או ידיד או מכר בין הנופלים, ואת דמותו הוא נושא בלב דואב. ותמיד יש אחד שזוכרים יותר מכולם וכולם זוכרים את כולם, בסוף.
ועל כן האחדות שאנו מגלים ביום הזה, היא טבעית והיא ברורה. אבל אני מבקש לומר, דווקא ביום הזה של אחדות של היום, שהאחדות הנדרשת בעם היא בכל ימות השנה. היא שסייעה לנו בעבר במצוקות ובקשיים גדולים, והיא שתסייע לנו גם עכשיו אל מול המחר לעמוד מול אתגרים גדולים. קיומנו כעם וכמדינה - תלוי באחדותנו.
והיום, בזוכרנו את הנופלים - ניתן גם דעתנו לפצועים ולנכי-צה"ל ונאחל להם רפואה שלמה ושיקום מלא. לא נחסוך מאמצים לאתר את חיילינו הנעדרים, ולהשיב הביתה את חייל צה"ל החטוף גלעד שליט.
בטרם יחל יום-עצמאותנו השישים-ואחד נתייחד כולנו באחוות-אחים עימכם, בני המשפחות השכולות. נאמץ אתכם אל ליבנו באהבה, ואת יקירינו - גיבורי האומה - נזכור ונוקיר בתהילת-נצח.
יהי זכרם של הנופלים ברוך.
