במסגרת מגבלות חישובי שטחים ואחוזי בנייה, ידועות ההתלבטויות וההתחבטויות של מתכננים המנסים בדרכים שונות להיטיב עם המזמין ולנצל כל פרצה כדי להגדיל את שטחי הבנייה מבלי לחרוג באחוזי הבנייה מגבולות המותר.
ניסיונות אלו מולידים, לפעמים, תכנון מוזר ובזבוז משאבים ללא שום היגיון תכנוני, ואף מכתיבים גישה מסוימת בתכנון אדריכלי אשר רואיה יסברו כי מאחורי הנפתולים קיים רעיון ארכיטקטוני עלום, ואילו בפועל ולמעשה – התכנון המוזר הוא פרי מגבלה סטטוטורית...
עוקפים את החוק
לפי תקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים) תשנ"ב – 1992, מוגדר שטח מקורה כ"שטח המכוסה בגג בצורה גיאומטרית כלשהי".
לפי תקנה 4 (א) שם, מובהר כי השטח המותר לבנייה הוא סכום השטחים המקורים בכל הקומות.
לאמור, שטח שאינו מקורה, אינו נחשב לצורך קביעת אחוזי הבנייה.
לוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה המופקדות על הרישוי, יש פרשנות (סבירה) לפיה כאשר הגג מרוחק מהמשטח בו מדובר, כדוגמת מרפסת אשר הגג שלה מצוי בגובה 2 קומות ויותר מעל רצפתה – היא בחזקת שטח שלא נכלל בחישוב אחוזי הבנייה.
בכך נוצר עידוד ליצירת שטחים מסוג זה, אשר מצד אחד הם מהווים חלק מהדירה, ומצד שני הם לא נכללים בחשבון ולא היו אמורים להיות מותרים כלל לבנייה ללא הסדר מיוחד זה של גובה בן 2 קומות.
האדריכלים חשבו ומצאו פתרון עקרוני של מרפסות מוסטות בבניינים רבי קומות כל שמעל מרפסת בקומה 1 יש מרפסת בקומה 3 וחלל ריק בקומה מס' 2, ואילו מעל המרפסת בקומה מס' 2 יש מרפסת בקומה מס' 4 וחלל ריק בקומה מס' 3.
ראה הצילום לעיל המהווה המחשה ליישום רעיון זה.
בפועל ולמעשה
מדובר בבזבוז משאבי בנייה לצורך עקיפת החוק, והכתבה של פתרון אדריכלי שבסיסו אינו אטרקטיביות אדריכלית, אלא חישובי אחוזי בנייה ומדיניות התכנון והרישוי בה נוקטות הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה.
לא מדובר כלל ביתרון ארכיטקטוני, אלא באילוץ ובחשבון כלכלי של היזם והקבלן.
המדיניות התכנונית אשר צריכה להינקט היא כזו המונעת פתרונות מאולתרים מסוג זה. התכנון הנכון אמור שלא להכתיב בנייה מיותרת של קורות ועמודים ללא כל שימוש בין הקומות, המהווים פגם אסתטי ולא יתרון אדריכלי, הגורמים לבזבוז כסף ללא תועלת, והיוצרים גם ליקוי בטיחותי בהיות אותן קורות-ביניים מקומות אליהם אפשר להגיע בקלות יתירה על-ידי דילוג מעל המעקה – בין כספורט אתגרי, בין לצורך ניקוי או לכל מטרה אחרת. כמובן שקיים סיכון נפילה מגבהים למי שמדלג על המעקה ומגיע לקורות, אלו הקורצות והמזמינות הרפתקנים.
בנוסף לבעיה הבטיחותית, עמודים ובעיקר קורות אלו, אשר לא משמשים לשום דבר ואינם תומכים מרפסות, (בהיותם במפלסים בהם אין מרפסת) – צוברים לכלוך וכתמים בגלל פגמי ניקוז ושהות ציפורים מעל הקורות, וההגעה אליהם קשה. לאמור, מדובר בפגם אסתטי הפוגע בהנאת המשתמשים במרפסות והמביטים מהחלונות.
מצופה ממחוקק המשנה כי יימנע מלחוקק תקנות מסוג זה, שאינן משיגות כלל את המטרה של המחוקק ואינן תורמות דבר לציבור.
גם לאחר מעשה, משברור כי התקנה יוצרת כר נרחב לשימוש לא ראוי בה, עדיין יש מקום ואף דרוש לשנותה כדי לשפר את איכות הבנייה ולמנוע אלתורים שאף שהם חוקיים, הם יוצרים כאמור בזבוז, כיעור, סיכון.
