לכאורה, ההגדרות בין דמוקרטיה לדיקטטורה ברורות. שם רחוק, אצלם, זו דיקטטורה. כאן, אצלנו, זאת דמוקרטיה. שכן בדיקטטורה הרי ישנו מיעוט כוחני הכופה דעתו, ואילו אצלנו... אצלנו יש מפלגות הנכנסות לקואליציה, תופסות עמדות של כוח ומעניקות למיעוט שבחר בהן זכויות יתר ופטור מחובות. אצלנו יש את בג"צ, הרואה את הכל שפיט, ואת עמדותיו כמדד הבלעדי לצדק. אצלנו יש תקשורת, אשר באותה במה בה היא מיידעת מה מצוי, לעולם לא מפספסת לקבוע מה רצוי. אצלנו יש קבוצות כוחניות המשתלטות על שטחים לא להן וקובעות מחדש את גבולות המדינה, ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב. אבל אצלנו, אצלנו יש דמוקרטיה.
אולם לעתים, כשמגלים שוב ושוב כי המילים הנרדפות לדמוקרטיה, הן "ביורוקרטיה", "סחבת", ו"צדקנות", אין לנו אלא לקוות לקצת, ממש קצת, דיקטטורה.
דווקא אותם אנשי ציבור כוחניים, שכשהיו במשרדים אחרים עם אינטרסים אחרים עוררו בי כעס ומירמור, כשהם ממוקמים במקום הנכון ובזמן הנכון, הם יכולים להניע את גלגלי המדינה. שר הפנים אלי ישי פועל לביטול אזרחותם של ארבעה ישראלים ערבים שפעלו נגד המדינה בארגוני טרור. זה כל-כך ברור, זה כל-כך נכון. אין צורך בדיונים בבתי משפט, בהתלבטויות על צדק, וחופש תנועה וחופש הדת. לפעמים אותו היגיון הישרדותי קדום, שגורם לשערינו לסמור, ולציפורנינו להישלף, הוא הנכון ביותר, שהרי מול אויבים - נלחמים, לא נותנים להם ביטוח לאומי. כמה פשוט, ככה נכון!
שר השיכון והבינוי, אריאל אטיאס, הקים בצורה חד-משמעית יוזמה רדומה של רפורמה במנהל מקרקעי ישראל. אותו אטיאס, שהשכיל להפריח חיים במשרד התקשורת המשעמם, באופן שנגע לכיס של כולנו, עושה את אותו הדבר במשרד השיכון והבינוי. הדברים הם פשוטים בעיניו, הוא נשלח בשם הציבור על-מנת לקדם, להקל, לשפר. וכך הוא עושה. החוקים כבר יתכווננו בהתאם. לא במקרה שתי דוגמאות אלו מאופיינות בקנאות דתית ובדטרמינזם מחשבתי. מסתבר שלעיתים כדי להניע, כדאי להיות מקובע. וכל שר, בין אם משרדו חשוב, בינוני או תמוה לחלוטין, יודע מה נכון, יודע מה צריך, אז פשוט שיעשה כך. ולעזאזאל עם חופש התעסוקה, הדת, התנועה, וההתפלספות.
שר התחבורה חייב למנוע מבעלי עבירות חמורות לעבוד בתחבורה ציבורית. שר החקלאות צריך לעצור את כמויות המים לחקלאות המיוצאת, ולהשקיע בתוצרת מותאמת אקלים. שר הביטחון נדרש לדרוש שירות חובה מכל נער כשיר. שר איכות הסביבה נצרך להתחיל להגן על ים המלח מבעלי הון. ושר הדתות נקרא לפטר את אותם חברי קדישא העושים כסף על אבלים בכאבם. ולמען האמת, בשביל הרעיונות לא צריך אותי, מספיק להציץ בכותרות דוח מבקר המדינה ולהבין את מה שעומד בבסיס דוח - שעם כל הפקידותידיה, טופסלוגיה, וקישקושידיה במדינה, לא ניתן להזיז דבר.
אז נבחרי ציבור יקרים, תעשו טובה, תהיו קצת דיקטטורים. למען העם.
