השבוע, בל"ג בעומר, יחול 'יומא דהילולא' של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, הקבור במירון צופה פני כנרת. השבוע, להבדיל, צפוי ביקורו בישראל של הארכי-גלח, האפיפיור, שאולי ינסה להלך על פני הכנרת בעקבות משיח שִקרם. נקטתי בביטוי 'גלח' כפי שהיה נהוג בקרב יהודי מזרח אירופה כתחליף למילה 'כומר' שלא עלתה על דל-לשונם. התואר 'גלח' נולד על ברכי פסוק פרשתנו שצוטט לעיל ("לא יקרחו... לא יגלחו"), וכמריהם היו מאופיינים בגלחותם, כדברי הרמב"ם שצוטט ף לעיל.
מה היה אילו נפגשו?
'זקן אהרן' מול ה'גלחות'
ראשית וחיצונית; ללא ספק רשב"י היה עטור בזקן מידות לתפארת (לא רק בהעדר תנאי תגלחת י"ג שנים במערה) וכדלהלן; פטירת רשב"י מן העולם מתוארת בסיום ספר הזוהר, המיוחס לו, בחתימת האידרא זוטא (רצו,ב). אגב, המלים האחרונות של הזוהר הן הפסוק האחרון בספר דניאל (יב,יג): "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין". מספר שורות קודם לכן מתוארת הסתלקותו מן העולם כאשר על שפתיו הפסוק (תהלים קלג,ג) "כי שם ציוה ה' את הברכה [חיים עד העולם]", ולא הספיק לומר "חיים" עד שנשתתק, ובת קול השלימה בפסוק "אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך" (משלי ג,ב).
לפסוק האחרון בפי רשב"י ("כי שם ציוה ה' את הברכה") קודם פסוק, מסתורי למדי, המתאר זקן-קודש: "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על-פי מידותיו, כטל חרמון שיורד על הררי ציון" (תהלים קלג,ב). והנה להפתעתנו, ואולי לא, רשב"י נפטר מן העולם בגילוי סוד י"ג המידות היורדות ומשתלשלות מן הזקן האלקי כביכול - 'דיקנא קדישא'. מכאן נקטו המקובלים שאין ראוי לגלח כלל את שיער הזקן כדי שלא לפגוע חלילה בצינורות הקדושה.
לפי דרכנו למדנו שרשב"י מעוטר היה ב"זקן אהרן שיורד על-פי מידותיו", ספוג ב"שמן טוב" וב"טל חרמון" וכולו עמוד אש וענן.
ובכן, מה היה אומר רשב"י לראש ה'גלחים'?
הנצרות והקבלה
מן הסתם היה מגלה לו את סודות האר"י הצפתי, מתלמידי תלמידיו, שגילה (פרי עץ חיים שער ר"ח חנוכה ופורים פ"ג) כי 'ישוע' משיחם חצוב משורש 'עשיו' = שוויון אותיות. שורש זה הוא הרקע למקובל במקורותינו ובתרבותנו שהנצרות היא 'מלכות אדום' הקשה, על שם עשיו "האדום אדום הזה". יש לשער כי היה מפנה לדברי גדול תלמידי האר"י, רבי חיים ויטאל, שרימז בתורה על 'אותו האיש', בפסוק "כי יסיתך אחיך בן אמך" (דברים יג,ז), שהייתה אמו מישראל ואביו נכרי. וסופו (שם י): "ידך תהיה בו בראשונה להמיתו" - יד בית דין של ישראל, "ויד כל העם באחרונה" - ידו של הנציב מרומא (ו"בראשונה" - רמז לפסח, הרגל הראשון בחודש הראשון).
אך עיקר ענייננו במה שהיה רשב"י זועק באזני ה'כס' הרומאי של ימינו? ייתכן שהיה מפנה עורף בקריאת תגר מתגרה, כפי שנהג כלפי הרומאים בני דורו: "כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן" (שבת לג,ב), ויזכר לטוב הרב מרדכי אליהו שליט"א שכך נהג בשנות כהונתו כראשון לציון שסירב להיפגש עם האפיפיור. אך אילו נאלץ היה להיפגש בתוקף תפקידו כראש הרבנים, "משום איבה" או "מפני דרכי שלום", מן הסתם היה מרעים בקולו משהו כמו:
דרישות תקיפות מ'מסע הצלב'
"הצידוק היחיד לקבל אותך בארץ הקודש הוא אם תחבור אלינו, ותטיף למאמיניך, לראות באיסלאם הפונדמנטליסטי, באזורנו ובעולם כולו, סכנה לאנושות בקנה מידה אטומי. עליך לדרוש מהעולם הנוצרי הסר למשמעתך שירדפו עד מוות את התנועות המוסלמיות הללו. עליהן לנתק מגע עם כל גורם מוסלמי עד שישבע ב'זקנו של מוחמד' שאיננו דוגל בנשק ההתאבדות והטירור.
"יתר על כן, אנו דורשים ממך במפגיע שלא תושיט את הלחי בביקורך באיזור, ובכלל, לנישוק וחיבוק מצד מנהיגי פלשתין בארץ הקודש, עד אשר יצהירו על זניחת דרך הפיגועים והוקעתה בריש גלי. ובמקביל, אנו תובעים ממך בשם ה'חמלה' - מילה שכה שגורה על לשונך - להורות למדינות העולם המצויות באמתחתך לפרק את מחנות הפליטים במזה"ת המונצחים כ'פליטים לשם ניגוח פוליטי אנטי ישראלי'. ובאותה הזדמנות, שמא תמליץ על שחרור פולארד הכלוא כבר 22 שנה!
"ולבסוף, אנו דורשים ממך במפגיע כי תצהיר על היות מדינת ישראל מדינת העם היהודי, כקורטוב כפרה על עלילות הדורות תחת כנפי הצלב. ללא מילוי דרישות אלו - מסע הצלב שלך אינו רצוי על אדמת הקודש".
