קיטוב חברתי והכרזות פוליטיות לוחמניות באירן

"הניסיון מוכיח שמחשבות פוליטיות, כלכליות וחברתיות יחד עם ארגונים שנוצרו בעקבות מלחמת העולם השניה הגיעו לסיומם". (אחמדינג'אד, 8.05.09). עתים, על-מנת להבין תהליכים במדיניות חוץ, יש לבחון תהליכים חברתיים פנימיים המשמשים כמצע להבנת החלטות בינלאומיות הרות גורל. המקרה של אירן מרתק סוציולוגים העוסקים בחקר "שוק העבודה" ותוצריו החברתיים. סקירת המקורות הרשמיים ומקורות אחרים, מלמדת על פערים עצומים ברמות הדיווח בין דיווחיו של הבנק האירני לדיווחי הבנק העולמי, בין דיווחי המכונים החברתיים באירן לבין מכוני המחקר מחוץ לאירן, ביו דוברי השלטון ומתנגדיו מבפנים ומבחוץ. הטלת אלומה על שוק העבודה של הרפובליקה המוסלמית מביאה להארת שדות אחרים של מי שמשמשת כשחקן מרכזי בפוליטיקה הבינלאומית. במערכת הבחירות שייערכו ב-12 ביוני עולה שאלת שוק העבודה על שולחנם של ארבעת המתמודדים העיקריים המבקשים לקבוע את הקדימויות בטיפול הנחוץ לשינוי המצב. שוק העבודה האירני סובל מאבטלה בסדרי גודל של 13% על-פי מקורות רשמיים, אך כלכלנים אופוזיציונרים בתוך אירן מצביעים על שיעור של 20%. אירן מצליחה לייצר כ-300,000 מקומות עבודה נוספים כל שנה, אך כדי לסגור את הפער אירן אמורה לייצר מעל מיליון מקומות עבודה כל שנה, כך שהפער הולך ומתרחב, הולך ומאיים. בעבר הלא רחוק התאפיינה אוכלוסיית המובטלים בהעדר השכלה וניסיון, העדר כישורים טכנולוגיים הרלוונטיים לשווקים מודרניים. כיום נראה כי גם המשכילים והמיומנים מוצאים עצמם במחנה המובטלים. בשנה שעברה דיווחו מקורות לא רשמיים על כך ש-10,000 רופאים לא מצאו מקום עבודה. הגירת עבודה הפכה לתופעה מוכרת ומקובלת. חברות לגיוס עובדים – הרציונל התעסוקתי חברות אירניות לגיוס עובדים היו הראשונות לנצל את התופעה בכך שהקימו משרדים במדינות השכנות: סוריה, קטר, דובאי ואחרות. החברות מגייסות את עודף כח האדם האירני המיומן, לטובת חברות בינלאומיות המצויות במדינות המפרץ והעולם הערבי. התהליכים של גיוס עובדים הופכים להיות אוניברסליים: אבחון, מיון והשמה, לא רק באירן, אלא כוללים את סוריה, ירדן ומדינות המפרץ הקשורות עם "החברה המרכזית" לגיוס עובדים – Agahjobs. מייסד החברה, מהרדאד אגא, רכש את השכלתו בשוויץ (לוזאן) ואף נשא במשרות בכירות בחברות שוויצריות עד לשובו לאירן (עבד כמנהל שיווק של חברת FASTCOM שהתמחתה בפתרונות תוכנה וחומרה לענפי רפואה, ביטחון, תעשיה). בשנת 1999 הקים את החברה המרכזית לגיוס עובדים והחל לרכוש חברות שונות. Agahjobs שולטת כיום גם באוניברסיטת שריף בטהרן. לימודי ההכשרה לניהול טכנולוגי הפכו למשאת-נפש עבור סטודנטים רבים. הדומיננטיות של החברה המרכזית נעשתה ברורה ומכתיבת דרך ביחסי העבודה באירן ובמדינות השכנות. החברה עסקה בניסוח שאלונים למועמדים, והחדרת מודעות לדירקטורים בחברות הטכנולוגיות שהחלפת עובד או גיוס עובד, עלולה להמיט אסון למי שאינו בר-סמכא בגיוס עובדים (מזכיר תלות אחרת של חברות טכנולוגיות ישראליות ב-Matrix). כדי להדגיש את טעויות הגיוס, פרסמה החברה סקרים אודות טעויות שנעשו בשנים האחרונות בגיוס עובדים (טעויות שהסבו נזקים הנעים בין 18,000 דולר ועד 58,000 דולר). שכרם של המגוייסים נקבע בין 2,700 דולר ועד 7,000 דולר. החברה פרסמה פרמטרים נוספים מלבד השכר: עזרה בדיור, עזרה במעבר לאזור חדש, עזרה במימון גני ילדים, ביטוח חיים, ביטוח אבטלה, דמי הכשרה ועוד. השכר עשוי להגיע לסכומים המשמשים מוקד קנאה לציבור השכירים באירן. אחד הפרסומים מורה על תוספת של 9,000$ הוצאה נוספת לגיוס עובד ששכרו 5,000$. Agahjobs מתערבת בעיצוב מערכי הבונוסים למגוייסים. כמו-כן מגבשת יחד עם החברות היצרניות את התוכניות לשיתוף העובדים ברווחים, חלוקת אופציות ועתים אף חלוקת מניות. היא מפרסמת את החברות המצויות עמה בקשרי עבודה: אריקסון, בריטיש אמריקן טובקו, נוקיה, JVC , בוש, טושיבה, סוני, SAP, סימנס, יוניליבר, דנונה, קטרפילר ועוד. מעצורים חברתיים להתפתחות כלכלית התופעות של שכר גבוה, בונוסים, תנאים סוציאליים מירביים, הופכות להיות לנחלת חלק מזערי מהחברה האירנית. שכבה זו אינה יכולה יותר לגדול, המנהלים והמהנדסים שלא מוצאים את מקומם באירן עוברים לעבוד בחברות הבינלאומיות ואף עוזבים את המדינה. נתוני שוק העבודה נראים אחרת לאחר שנצרף כמה נתונים על חסמים חברתיים כפי שנאספנו ממקורות רשמיים ומקורות חוץ אירניים. חברה מסוממת ועניה שכנתה של אירן, אפגניסטאן, הופכת להיות אסם הסמים של אירן. ארבעה מיליארד דולר של סמים מטרידים את הממשל האירני. ב-5.5.09 מגיע מנהל הרשות למלחמה בסמים לאפגניסטאן, כדי לחתום על מסמכי שתוף פעולה לחסום את "הברחת" הסמים לאירן. התופעה של שימוש בסמים רווחת בקרב צעירים רבים ובמיוחד אלה שלא מצאו מקורות הכנסה ונמצאו מחוץ לשוק העבודה. הסוציולוג האירני, חסן ממארזדה, המתגורר בלונדון, קובע כי השימוש בסמים אסורים משפיע על השיעור הגבוה של רציחות. לטענתו חוגים הקשורים בנשיא הקודם עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, הם האחראים על ניתוב הסמים לרחובות ולכן התופעה אינה מתחסלת. מרבית מקרי הרצח באירן מתבצעים בתוך המשפחה. 16% על-ידי בעלים, 6% על-ידי הנשים, 12% על-ידי הורים, 11% על-ידי ילדים. ממארזדה מנתח את התופעה וטוען שהאשם העיקרי הוא המשטר האירני שייצר את העוני ואת האבטלה, עד כדי כך שהורים חושבים שאין זה ראוי לגדל את ילדיהם לעוני ועדיף להמיתם. קיימים מקרים רבים בהם בעלים הורגים את נשותיהם ואת ילדיהם ואחר כך מתאבדים. כמעט בכל המקרים הללו האב מובטל במשך תקופה ארוכה, או מקבל סכום כסך מועט שאינו מספיק לכלכלת המשפחה. מקרי הרצח הללו עלו ב-11% מאז השנה הקודמת. מוסאווי, ראש הממשלה הקודם, המתחרה על משרת הנשיא בבחירות ביוני, טוען שמה שאירן זקוקה לו הוא תהליך עמוק של הפרטה, יצירת מקומות עבודה והשקעות חוץ. אחמדינג'אד מואשם על-ידי הרפורמיסטים ואפילו חלק מהשמרנים ביצירת האינפלציה, אשר הגיעה בשנה הקודמת ל-30% (על-פי אחד הנאומים האחרונים של אחמדינג'אד השיעור ירד מתחת ל-10%). 14 מיליון אירנים חיים מתחת לקו העוני (פרסומים של מכון ברוקינגס המסתמכים על ניתוח מקורות אירניים כמו ה- CBI Central Bank in Iran- וכמו ה- SCI - Statistical Center of Iran). הבנק העולמי ניסה להעריך את התופעה ובחר פרמטרים שונים לקביעתו של "קו עוני". על-פי כל פרמטר שהוא, נעה ההכנסה היומית הממוצעת לנפש סביב שלושה דולר ומטה, מה שאינו מספק את ה"ערך הקלורי" לו נזקק האזרח. קיטוב חברתי לכאורה שתי חברות שונות: אירן המיומנת, העשירה, זאת שנעה בין 2,700 דולר עד 7,000 דולר, המאורגנת תחת Agahjobs, מול אירן העניה הנעה בין שכר יומי של שני דולר עד שלושה. קיטוב שכזה מייצר מתחים והתנגדויות פוליטיות. על-פי החוקה ניתנת לכל אזרח הרשות להשתתף במרוץ לנשיאות. עד יום שבת (9.5.09) נרשמו 450 איש שראו עצמם ראויים להשתתף במרוץ. בבחירות שנערכו ב-2005 נרשמו 1,000 אזרחים למירוץ, אך מועצת משמרות המהפיכה (הסלקטור) פסלה 993 מתמודדים בתואנת חוסר כישורים והותירה רק שבעה מתמודדים במירוץ. לאור זאת נרשמו השנה רק 450 איש, משום הידיעה המייאשת שמי שנרשם עשוי להיפסל על הסף. אחד המתמודדים הריאלים, מהדי קרובי, אשר הפסיד בחירות הקודמות, טוען שהפסדו נבע בגלל התערבות הצבא וכוחות פוליטיים מבין משמרות המהפיכה. זה אותו קרובי שהתנגד להתייחסותו של אחמדינג'אד לשואת יהודי אירופה. מתמודד ריאלי אחר, מוחסיין ריזאי, היה מפקד משמרות המהפיכה. מוסאווי, קרובי וריזאי הם האופוזיציה לאחמדינג'אד - אופוזיציה המדגישה את השינויים המחוייבים בתחום שוק העבודה והמלחמה באינפלציה. קשה לשנות את סדרי העדיפויות של המשק האירני הממקד את כוחו ביצירת "כח גרעיני" למרות הבידוד והסנקציות הבינלאומיות. קשה לשנות את סדרי העדיפויות משום שהאופוזיציה כולה לא מעזה להתנגד למגמת הַגִּרְעוּן של אירן. וכך משכפלת החברה האירנית את עצמה ואת צרותיה. אחמדינג'אד, מוסאווי, קרובי וריזאי מחוייבים לאג'נדה הגרעינית ומקריבים את "השינוי הכלכלי" לטובת הישג "כוחני" האמור לשנות את יחסי הכוחות הבינלאומיים שהתאזנו לאחר מלחמת העולם השניה. רביעיה זו תִּצְפֶּה בבחירתו של אחמדינג'אד לִתקופת כהונה שניה. דבר לא ישתנה. החברה האירנית לקראת ריסוק ורק פעולה דראסטית של שינוי גלובאלי תוכל להביא לדחיית השלב במקרה הרע, או לבלימתו במקרה הטוב. השינוי הגלובאלי הרעיון המרכזי והפשוט מבית מדרשו של אחמדינג'אד קובע את היסודות הבאים: אירן מייצרת כיום 45,000,000 ליטר נפט ליום. תוך 10 שנים אירן תגיע לייצור של 170,000,000 ליטר ליום. אירן סוללת כיום את צינור הגז לאירופה, כך שיש בידה לספק 20,000,000 קוב גז לאירופה כל שנה (השבוע הגיעו לטהרן, בעניין הגז, שליחים מ-20 חברות כלכליות מגרמניה). לאירן יחסים מסחריים עם מרבית המדינות שאינן נכנעות לתכתיבים של ארצות הברית וגרורותיה (השבוע נחתמו הסכמים מסחריים של שת"פ עם פרטוריה, אזרבייג'אן, מלזיה, סין, גרמניה, זמביה, צרפת, קזחסטאן, אפגניסטאן, פקיסטן, מלאזיה, טורקיה, סוריה, דובאי). אירן אימפריה אירן של Agahjobs, היא הסנונית המבשרת את בוא הסתיו. לאירן משאבים טבעיים ויכולות טכנולוגיות מוכחות. לאירן היסטוריה המגבשת זהות אליטיסטית בין העמים, אימפריה המתעוררת מתרדמתה. הנה עתה מתגבשת האמונה שאם יוסרו החסמים החיצוניים והחסמים הפנימיים, יגיע תור זהב לאירן ואז יתגשם המשפט המצוטט בראשית המאמר: "הניסיון מוכיח שמחשבות פוליטיות, כלכליות וחברתיות יחד עם ארגונים שנוצרו בעקבות מלחמת העולם השניה הגיעו לסיומם". (אחמדינג'אד 8.05.09).