הפנקס הכחול וארץ הקודש

...לפתע פתאום ראיתי תעודת זהות כחולה שוכבת ללא ניע על הכביש. עצרתי את הרכב הלבן שלי בצד הדרך, ויצאתי בריצה נחרצת-מה נחרדת-מה לעבר התעודה הכחולה, שהיא בעצם פנקס פלסטיק כחול, שבחיים שלי לא אסכים לוותר עליו. לאחרונה ראיתי הרבה דגלים של המדינה זרוקים קרועים על הכביש; מחזה מכוער ומוריד מורל, המסמל את שאריותיו של יום העצמאות - היפה בימות השנה. אמנם אינני עוצרת להרים דגלים נדרסים בכביש, אבל פנקסים כחולים - זה כבר משהו אחר... זה לא רק סמל, אלא גם מהות. וחוץ מזה, אם למדינה לא אכפת שהדגלים שלה ישכבו על הכביש כל שנה, מיום העצמאות ועד ל"ג בעומר - ניחא. אבל פנקסים כחולים ששוכבים על הכביש, ולא בסמוך לאיזה חג - זה כבר עניין אחר, אישי, ביטחוני. ולא שיש לנו דגל אחר, רק דגל אחד יש לנו, ודווקא פנקסים כחולים יש לנו הרבה, מיליונים, שונים זה מזה בתוכנם, ובעלי ייעודים מגוונים: אפשר לשים הרבה דברים כמו בפנקס הזה שהיה זרוק על הכביש, שעמד להתפוצץ מרוב שהיו דחוסים בו פתקים ומרשמי תרופות, תמונות של הבבא סאלי והנכדים, כרטיס תפילת ברכת הדרך, ואפילו כרטיס מפעל הפיס היה שם וכרטיס קופת חולים אחד ושני כרטיסי אשראי... לדגל של מדינת ישראל אין כיסים שאפשר למלא. יש לו שני פסים ישרים, ובאמצע יש שני משולשים שמונחים אחד על השני והם הפוכים זה לזה. הפסים האלה והמשולש הזה מזכירים לי את ברית בין הבתרים שכרת ה' עם אברהם, אשר זכה לשיבה טובה וברבות הימים נאלץ נכדו יעקב לנדוד מהארץ לנכר ובני ישראל עבדו את פרעה, ומשה, שהצילם - לא זכה להגיע לארץ כנען, וטרם החלטתי מה שווה יותר - אריכות הימים או הישיבה בארץ הקודש... אז הרמתי את הפנקס הכחול מהכביש וחזרתי לרכב הלבן שלי, שגם הוא מזכיר לי את ברית בין הבתרים מסיבות אחרות שלא כאן המקום לפרטן, ובדקתי - שמא יש בתוך הפנקס משהו חשוב כמו הנוסחה לחוכמה או המתכון לבריאות ולאריכות ימים, שכן יש עוד כל כך הרבה דברים שצריך להספיק לעשות לפני שמתים והכל נגמר, כולל יום הסטייקים של יום העצמאות ותפוחי האדמה של ל”ג בעומר. אבל לא היו בתוך הפנקס דברים חשובים לאנושות. כן היו בתוכו - דברים חשובים לאיש אחד והיה עליי למצוא אותו במהרה, במיוחד בגלל הכדורים שעליו לקחת, כנראה מספר פעמים ביום. מיד ידעתי עליו, שהוא עם בעיות בלב, לא רק בגלל התרופות, אלא גם בגלל רצועת הא.ק.ג שחשפה את לבו בפניי. עוד קראתי בתעודה שלו שהוא גרוש, ולא צעיר בכלל, ויש לו שתי בנות ובן, ואפילו השמות של הילדים שלו יפים. לאימו קוראים פרחיה ולאביו קוראים אברהם ושוב נזכרתי בברית בין הבתרים. דווקא התמונה שלו הייתה עדכנית והצטערתי שאין שם תמונה של מי שהייתה אשתו. תמונות של הבאבא סאלי ראיתי המון, והיו תמונות של קדושים אחרים שבוודאי שומרים עליו ביחד עם התרופות וביחד עם החינוך שקיבלתי, כי מיד חייגתי 144 על-מנת לאתר את האיש ולהחזיר לו את הפנקס הכחול.