מורי ורבותי,
קהל נכבד,
אישים נכבדים,
כבוד האורח הדגול שבא בשערי עיר הקודש בכבוד ובהדר
את המסרים, אדוני הנכבד, כבר אמרתי לך בישיבה המצומצמת. והרשה לי לשתף אותך עם אנשיך הנכבדים בחוויה מיוחדת ולאומית. חוויה שהיא אומרת את המסר האלקי השמיימי על-ידי הנביאים.
שהרי ידוע ומפורסם שהעם הזה, עם ישראל מוכה ונרדף. לא היה עם שנרדף כמו העם הזה. לא היה זמן שלא רדפו את העם הזה. לא היה עם שלא היכה ולא ניסה את כוחו לרדוף את העם הזה. והמטרה הייתה אחת וברורה - כבר כתב אותה דוד מלך ישראל: "אמרו: לכו ונכחידם מגוי (ממשפחת העמים), ולא ייזכר שם ישראל עוד". אבל עם ישראל חי וקיים. ודוד מלך ישראל חי וקיים. לא ינום ולא יישן שומר ישראל. יש לנו הבטחה מפי כל הנביאים, שהעם הזה יתקיים ויחיה. וגם אחרי שכולם התייאשו וגם אנחנו היינו מיואשים, אחרי השואה מי מילל ומי פילל, מי יכול היה להעלות עוד בדעתו שהעם הזה יתקיים ועוד ישוב אל ארצו, ויישאר עם אחד - עם תורתו, עם דתו, עם מצוות השם שציוונו על-ידי משה עבדו הנאמן - (את) זה אף אחד לא העלה בדעתו. אבל ההבטחה מתקיימת והדברים קורים לעינינו. וכשאני קורא את דברי הנביא יחזקאל עליו השלום זה מרגש, (ו)אני לא חושב שיש לנו התרגשות גדולה מזו.
והיום, (כ)שאדוני נמצא בעיר הקודש בירושלים, אחרי שהיה במקום הקדוש ביותר, הכותל המערבי, שלא זזה ממנו שכינה לעולם, שהוא כותלו של הר הבית שמאחריו מקום מקדשנו.
אני אקרא כמה פסוקים ברשותך, אדוני הנכבד. ביחזקאל פרק ל"ז: "הייתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה', ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות. והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבים מאוד על פני הבקעה, והנה יבשות מאוד. ויאמר אלי: בן אדם, התחיינה העצמות האלה? ואומר: ה' אלוהים, אתה ידעת". צריך פה להבין דבר אחד: הנביא כל-כולו הוא ממה שהוא מקבל מאת ה'. והנה כאן דבר מופלא - שה' שואל את הנביא אחרי שלקח אותו - בעל-כורחו לקח אותו - ואחרי שראה שהבקעה מלאה עצמות, והעצמות יבשות ולא סתם יבשות, יבשות מאוד. והוא שואל אותו. ה' שואל את הנביא?! הרי כל ידיעתו של הנביא מאת ה'! והוא שואל בן-אדם: התחיינה העצמות האלה?. מה מקום יש לשאלה? והנביא אומר: אני לא יודע. אתה יודע, ה', מה אני יכול לדעת?
אבל (על) מה השאלה? השאלה באה לעורר את תשומת לבו של הנביא ושל כל באי עולם לעצמות היבשות שהעולם התייאש מהן, והן יבשות מאוד; עבר עליהן כל זמן וזמנים. וכולם שואלים - התחיינה העצמות האלה? האם יש תקווה לעם הזה? האם יש תוחלת לעם הזה? האם העם הזה עוד יקום ויעמוד על רגליו? האם העם הזה ישוב אל ארצו? האם יש לו עוד למה לצפות (ו)למה לקוות? ועל זה אומר לו הנביא: אני לא יודע, אתה יודע. אמר לו ה': "תכף תראה איך אני שולח והעצמות זזות ומתחברות אחת אל אחת. ואני מצווה את רוחי עליהן. והם קורמים עור ומתלבשים בהן גידים. ובסוף ה קמים ועומדים קהל רב ועצום.
והנביא רואה בעיניו, והוא רואה, את המציאות שאף אחד לא יכול היה להעלות על-דעתו. ואז אומר לו הקב"ה לנביא: "ויאמר אלי: בן אדם, העצמות האלה - כל בית ישראל המה. והנה אומרים: יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו נגזרנו לנו. אומר לו - העצמות האלה זה כל בית ישראל. גם הם אומרים: כבר יבשו עצמותינו, כבר אבדה תקוותנו, אבל אני שולח את רוחי.
ואנחנו היום, מי שזכה לחיות בתקופה הזאת ומי שזוכה להיות בירושלים ובארץ ישראל, אנחנו רואים בגדול את מה שראה הנביא בחזון העצמות. רואים איך שהעם הזה עומד על רגליו, וקורם עור וגידים. ונושא דגלה של התורה ושל היהדות וחוזר לארצו. וזה מה שאנחנו אומרים בהגדה של פסח "ושהיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. לא רק הצילנו בעבר אלא מצילנו לעתיד לבוא.
בידך, אדוני הנכבד, שאתה מייצג עם גדול ועצום של מאמינים שלך, שיודעים מה זה התנ"ך ויודעים מה זה הנביאים, וקוראים בהם. שיעבירו את המסר הזה לעולם - שמגיע לעם ישראל הזכות הטבעית והמינימלית לבוא אל המנוחה ואל הנחלה, אל אותה ארץ שה' נתן לאבותינו והבטיח אותה לעם ישראל. לבוא אל המנוחה בלי מלחמות ובלי תלאות, בלי שנצטרך להתגונן מזה ומזה, אלא לכבד את כולם, ויתנו לנו כבוד קטן, מינימלי, לשבת בבחינת "וישבתם בארץ לבטח ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ" אולי הכוונה לטרור, "וחרב לא תעבור בארצכם". (את) כל זה משה רבינו כתב בתורה.
ואנחנו מתפללים לה' שברא את השמיים ואת הארץ ומנהיג את העולם כולו שישים בלבם של כל המנהיגים של העולם לאהוב זה את זה, להרבות אהבה ואחווה, להרבות שלום בעולם, וגם לאהוב את העם הקטן, הנדכא, הנרדף הזה, שסוף-סוף הוא בא לארצו, ומקווה, ומצפה, ולעולם לא יפסיק לצפות לבוא אל המנוחה ואל הנחלה. שגם העם הזה ייתן השם ונמצא מנוחה וגם לכם יהיה כבוד והדר ושלווה "ועושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" ועל ירושלים, ומפה יתפשט השלום והכבוד והאהבה לכל העולם ולכל עמי העולם, אמן ואמן.
