דרכו של עו"ד אליעד שרגא - פגיעה אנושה באושיות המשפט והצדק

עו"ד אליעד שרגא ממשיך לנהל מאבק אישי נגד הרב שלמה שטסמן, ראש הרכב בבית הדין הרבני האיזורי בתל אביב - אך בית הדין הרבני הגדול דחה את בקשתו (13.4.16) לפסול את הרב שטסמן, תוך ביקורת חריפה על התנהלותו. מדובר בתיק בו מייצג שרגא - יו"ר התנועה לאיכות השלטון - מייצג בני זוג, הוריו של בעל המעגן את אשתו מזה עשר שנים. בית הדין מצא, כי האב הוא הכוח האמיתי שמאחורי העיגון והחליט להורות על מאסרו ל-30 יום בשל בזיון בית המשפט. זאת, מאחר שכבר ביולי 2014 הורה בית הדין לבן לתת גט, והוא אינו עושה זאת - וכאמור בית הדין קובע, כי האב הוא הנושא באחריות הישירה לאי כיבוד פסק הדין. כפי שפורסם ב-News1, שרגא השתולל שוב ושוב במהלך ימי הדיון, והדיינים נאלצו להעיר לו ללא הרף ולבסוף חייבו אותו אישית בהוצאות של 10,000 שקל לטובת המדינה. החלטה של דיין בית הדין הרבני הגדול, הרב אליהו הישריק, מגלה, כי שרגא ביקש מספר פעמים מהרב שטסמן לפסול את עצמו - רק משום שהחלטותיו הדיוניות לא נראו לו. הרב הישריק מצטט את הקטע מפרוטוקול 1.3.16, עליו ערער שרגא: ביה"ד: אתם מעוניינים לחקור את העד? שרגא: לא. אני מבקש הפסקה להתייעץ. ביה"ד: מדוע לעצור את הדיון עכשיו. זה בלתי אפשרי. שרגא: אז אני מבקש שכבודו יפסול עצמו. ביה"ד: מדוע? שרגא: כבודו יש לו משוא פנים כלפי צד אחד, כבודו לא נותן לי לחקור ולהביא עדים. ביה"ד: אתן החלטה. הרב הישריק אומר: "בחינת הפנייה מראה כי לא הייתה כאן פנייה יזומה עצמאית במסלול רגיל לפסילת דיין עקב סיבות שהיו - אם היו - באמתחת בא-כוח המערערים. המדובר בפנייה שנעשתה תוך כדי מהלך הדיון וכ'תגובה' לדחיית בקשה להפסקת הדיון ע"י ביה"ד". הוא קובע, כי דחיית בקשתו של שרגא להפסקה אינה יוצרת עילה של "משוא פנים". עוד אומר הרב הישריק, כי לא היה כל מקום לכך ששרגא יגיש ערעור על פני 32 עמודים בנושאים שכלל אינם קשורים לבקשת הפסילה. בשולי הדברים, אומר הרב הישריק: "יש לכבד החלטות ביה"ד הרבני ככל החלטות של כל ערכאה משפטית בישראל, גם כאלה שאינן תואמות לרצונו או ציפיותיו של צד זה או אחר. כך הוא טבעם של דברים, ביה"ד וביהמ"ש הם מקומות שבהם על דרך הכלל כמחצית יצאו מרוצים והמחצית האחרת לא כך. אך ודאי שלא יעלה על הדעת כי משום שהחלטה מסוימת או פסק דין של אותה ערכאה משפטית אינו לרוחו של צד זה או אחר, הוא מיד יתלה באותה ערכאה שאינה צד כלל בעניין, כאילו היה הדבר משום 'משוא פנים'. "הליכה בדרך זו היא מסוכנת ויש בה משום פגיעה ואף פגיעה אנושה באושיות המשפט והצדק. הדיין או השופט ממונה על עשיית צדק ומשפט והוא מואמן בתפקיד זה ועושה אותו באמונה. ולכן, טרם שמעלים טענה חמורה כנגד הדיין או השופט למשוא פנים - ללא שמגבים אותה בעובדות חד-משמעיות - יש לחשוב יותר מפעמיים. רשאי בעל דין בהחלט לערער על כל החלטה אך יש לשמור על הדרך הראויה. אסור שתהא 'יד קלה על הדק הפה' המשמיע טענות ולהציג את הדברים בצורה מכובדת הראויה לערכאה שיפוטית".