"לא רוצים לנסוע למעלה אדומים בשיירה"

מכובדי, ראש עירית ירושלים, ידידי, מר ניר ברקת; מנהלת מכון ירושלים לחקר ישראל, הגברת אורה אחימאיר; משתתפי הדיון, חברי וחברות הכנסת, ברוכים תהיו. קשה למצוא נושא שיתחרה בהצלחה ברמת העניין שהוא מייצר, ואפילו בגובה האש שהוא "מושך" - כמו ירושלים. מילה אחת, שהיא כמילת קסם; אמרת "ירושלים" - אמרת בו-זמנית גם מושא כיסופים, עיר בירה נצחית, בת מעל לשלושת אלפים; ואמרת גם, למרבה הצער - מושג טעון, יש אומרים גם "נפיץ", מוקד יריבות ומתיחות, מקודש לשלש הדתות, עם חלוקת סמכויות וריבונות הנשענת על הסדר ממושך - אך זמני, שטרם הוכרע הכרעה של ממש, לשביעות רצון הכול. אין מקום הפעם להרחיב בשאלת המקומות הקדושים, שעמדתי לגביה ידועה: כל הסדר מדיני עתידי אסור לו להתפשר על בכורתו של העם היהודי, מבלי לפגוע בזכויותיהם של האחרים; אבל אני מבקש, ברשותכם, לומר דבר בנושא שבחרתם לכותרת יום העיון: "ירושלים - חיכוך, חיים והשלמה". נדמה לי שאין עוררין על כך, שבמרקם החיים העדין בירושלים אכן יש פוטנציאל להוביל לחיכוך, ושעלינו לחתור להשלמה במסגרתם; כלומר, למצוא את הנוסחה הגואלת, אם ישנה כזו, כדי לנווט אל חוף מבטחים את מארג החיים המגוון בעיר, ולא כמצב זמני ושביר מתוך חשש מתמיד שהר געש כלשהו - דתי, דמוגרפי או אחר - יתפרץ לפתע. אני יודע ששאלות החיכוך ופתרונו אמורות גם לגבי הציבור הדתי, החילוני והחרדי בעיר; אבל אני מבקש להתייחס בעיקר לשאלת החיים המשותפים של היהודים והערבים בירושלים. כמעט בכל דיון, כשעולה מנטרת "חלוקת ירושלים", נשמעת מאליה גם המנטרה המשלימה: "הרי בפועל העיר כבר מחולקת!" מכיוון שאני סבור שמי שמעלה על דעתו לחלק את העיר באופן כלשהו טועה טעות מרה, אומר באופן ברור: אין מקום בירושלים למחנות פליטים! אין מקום בירושלים לאפליה בין חלק אחד לאחר, בתשתיות ובשירותים הניתנים לאזרחים על-מנת לקיים חיי שגרה. בדיוק כשם שאין מקום להעברת ריבונות במקום כלשהו בירושלים, לידי גורם זר. והרי "צבת בצבת עשויה" - אחדותה של ירושלים, ככל שאנחנו מבקשים שלא תישאר רק סיסמה ריקה, תלויה יותר מכל בהבנה שמדינת ישראל היא הריבון, ומחובתנו ליצור שוויון בתשתיות בכל מקום ומקום בה. אני זוכר שמשה דיין ביקש לספח את עטרות על-מנת לבנות את שדה התעופה, ולצורך כך סיפח גם את מחצית א-רם הערבית. כששאלו אותו: למה לך לספח לריבונות ישראל עוד חמישה עשר אלף ערבים? תשובתו, חברים, הייתה ברורה: שתי גדות לו לשדה התעופה, ואין לך שדה תעופה שגדה אחת שלו נמצאת בריבונות זו, והגדה השנייה - בריבונות אחרת. והדברים יפים גם להיום: אם נבקש להחזיר שטח ריבוני כלשהו מירושלים, נאבד את אחיזתנו המוסרית, ועד מהרה אנחנו עלולים למצוא עצמנו מוכנים, גם אם בלית ברירה, למסור חלקים אחרים בארץ לריבונות זרה. אוסיף עוד, בהקשר זה, שעלינו לתת דעתנו - ואת לבנו - אל מעלה אדומים. שרים נכבדים כבר אמרו בעבר, שמעלה אדומים ללא אזור 1A - כמוה כהחזרת הר הצופים לימים שבין ארבעים ושמונה לשישים ושבע. (דווקא לא היו אלה שרים מן הליכוד, אלא ברק ובן-אליעזר, מן העבודה...) יצירת הרצף הזה סביב העיר היא חיונית, ואף אחד, אני בטוח, לא רוצה למצוא עצמו נוסע למעלה אדומים בשיירות. אני מאחל לכם הצלחה מלאה ביום העיון, דיון פורה, ושוב תודה לכל היוזמים והמארגנים. יום ירושלים שמח.