בתוכנית הרדיו השבועית "רצועת הביטחון" בגלי צה"ל דיבר "מומחה" שניסה להרגיע, שבניגוד לכ-100,000 הרוגים בהירושימה, בתל אביב ייהרגו רק כ-25,000 אם תיפול בה פצצה גרעינית. זה מאוד "הרגיע" אותי כמי שיש לו ילדים, נכדים, קרובים וחברים באזור תל אביב והמרכז וכמי שדואג למדינתנו היחידה ומבין, בניגוד לאותו "מומחה", מה פירוש פגיעה כזאת לעתידנו באזור ובכלל. איני מתנחם, כמובן, גם בעובדה שיש לנו, אולי, יכולות וכלים לתגובה שתכאיב מאוד, אולי, בלשון המעטה, למתקיפים...
כדאי לזכור, שלמרות הטענה, שהאיום הנשקף מאירן הוא גם למדינות ערב המתונות, למדינות אירופה וגם לאינטרסים של ארה"ב, הרי שמדינתנו נמצאת ב"צלב" של הכוונת ועבורנו זה איום קיומי. כפי שכבר צוין, הרי שמדינת ישראל ניתנה לנו כמעט בצורה מקרית כנכס למשמורת עבורנו ועבור העם היהודי בכלל. איננו רשאים להמר ולקחת על עצמנו שום סיכון ביחס לעתידה.
נוכחנו בעבר בשואה אולם גם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, במלחמת ששת הימים שבשעת מבחן אנחנו כמעט לבד. אינני מדבר רק על מדינות העולם אלא גם על ידידתנו ובת בריתנו ארה"ב. הדברים מתחזקים כיום עוד יותר כשקם שם "מלך חדש שלא ידע את יוסף..." שאינו מחויב לנו באופן אמיתי ועושה ניסיונות, שיהיו על גבנו, להתקרבות ולפיוס עם אויבינו.
האימרה, ש"מי שלא דואג לעצמו, אף אחד לא ידאג לו" כדאי שתעמוד מול עינינו בכל רגע ובכל בית במדינתנו ללא הבדל בהשקפת עולם, עדה ומוצא. ה"צלב" אינו מבחין בינינו במיוחד כשה"קמים להשמידנו" הם לא תמיד רוצים להיות וגם אינם הצלפים המצטיינים בעולם. נוכחנו במלחמת לבנון השנייה כשפגעו בכפרים ערביים בגליל. אינני מדבר כבר על ה"צ'מברלינים" מבני עמנו והאחרים שניסו להתפשר או לעשות "עסקות" עם המשטר הנאצי ומרעיו.
כשאני אומר שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו אז נשאלת השאלה: האם אנחנו עושים את כל מה שביכולתנו כדי למנוע את התרחיש הגרוע האפשרי ותשובתי היא:
לא!
את מאמרו: "האם צה"ל ערוך להתמודד במלחמה סדירה עם מדינות ערב?" מסכם פרופ' זקי שלום - חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, חוקר במכון למורשת בן-גוריון ומרצה באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב - במילים הבאות: "לנגד עינינו הולכת ונוצרת מציאות ביטחונית קשה וחמורה, שספק אם למדינת ישראל - על בסיס היערכותה הביטחונית הנוכחית - יש מענה הולם לה. סימן שאלה כבד עוד יותר מרחף על הסיכוי שישראל תצא מעימות כזה כשידה על העליונה". למסקנתו במאמר הגיע פרופ' שלום על סמך ניתוח האיומים הקונבנציונליים על מדינת ישראל מבלי להתייחס כלל לאיום הגרעיני האירני, שמחזק, לדעתי, את מסקנתו עשרת מונים.
ב"כנס מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל", שנערך לאחרונה, השתמע מדברי מפקד חיל האוויר, שמדינת ישראל אינה מוגנת כראוי לאיומי רקטות וטילים מאחר שמערכת "שרביט קסמים", "שאמורה לספק מענה לטילים לטווח בינוני-ארוך... כניסתה צפויה לחול בעוד כמספר שנים". "להפעלתה של מערכת ה"חץ 3"... יידרש זמן רב יותר".
מדברי הרצל בודינגר, מפקד חיל האוויר לשעבר, בכנס אפשר היה להבין שישראל נמצאת בפיגור רב במתן מענה לבעיית הטילים וכי מקבלי ההחלטות בארץ "נרדמו" מול התעצמות אויבינו בהנחתם שחיל האוויר יוכל לתת מענה מספק למרות שברור כבר כיום שכוח אווירי אינו פתרון לאיומי הטילים.
גם הוא וגם דוד עברי בדעה שמערכת הביטחון עשתה טעות קשה כשהחליטה לוותר על ההצטיידות במערכות היירוט באמצעות קרני לייזר ועל טכנולוגיה עתידית חשובה בתחום זה.
להרצאה של ד"ר עודד עמיחי מעמותת "מגן לעורף" - המומחה בארץ למערכות יירוט הנ"ל, הייתה תהודה גבוהה שהתבטאה בשאלות והערות המשתתפים בכנס. המשותף לרובם ולרבים אחרים, שנחשפו לפרשה, היא תדהמה לנוכח העובדה שטכנולוגיה שהושוותה לזאת של הרדאר במלחמת העולם השנייה, "נזרקת לפח".
כרקע למסקנותיי, שיפורטו בהמשך, חשוב להדגיש את העובדות הבאות:
1. לאור העליונות האווירית המוחלטת של חיל האוויר הישראלי, הן בציוד אבל בעיקר בכוח האדם, שהוכחה בכל מלחמות ישראל, הפסיקו אויבינו, כמעט, להצטייד במטוסים.
2. הדגש בהכנותיהם למלחמה עבר לתחום הטילים והרקטות המכוונים אלינו הן על-ידי סוריה ואירן כמדינות והן על-ידי החיזבאללה והחמאס כארגוני טרור.
3. מרכזי האוכלוסיה, בסיסי צה"ל, שדות התעופה, אזורי התעשיה והמחקר, הצמתים המרכזיים והיישובים בחזית ובעורף מטווחים ויהוו מטרות לעשרות אלפי הטילים והרקטות בנוסף לפגזי התותחים והמרגמות. הכל בהתאם לחשיבותם ולטווח מהגבול.
4. מאז מלחמת יום הכיפורים מימד ההרתעה של מדינת ישראל כלפי אויבינו הולך ונחלש.
5. כושר הספיגה של העורף לאבידות הולך ופוחת ממלחמה למלחמה וממבצע למבצע.
6. התמיכה הבינ"ל במדינת ישראל נחלשת מיום ליום.
7. במקביל להמשך פיתוח הגרעין האירני והצטיידותם בטילים משופרים וארוכי טווח עם כושר נשיאה, ירכשו אויבינו מערכות מתקדמות ליירוט מטוסים, שיפגעו אנושות בעליונות חיל האוויר הישראלי. ראה מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.
מסקנות:
א. הפער על ציר הזמן כיום בין עליונותנו האווירית לבין האיומים על המדינה, נמצא כיום בשיאו ויילך ויצטמצם מיום ליום לכדי סיכון קיומי למדינה.
ב. על מדינת ישראל להחליט חד-צדדית ולצאת למתקפת פתע אווירית להשמדת מתקני הגרעין, מפעלי ייצור הטילים והתשתיות הלוגיסטיות והתקשורתיות של אירן תוך פגיעה קשה בכל מי שינסה להפריע לפעולה.
ג. איום, כולל אפשרות בלית ברירה גם הסרת העמימות של היכולות שלנו, בפגיעה קשה ביותר בכל מדינה שתאיים בתגובה צבאית על הפעולה ההגנתית שהתבצעה על-ידי מדינת ישראל.
ד. מתקפת הסברה תקשורתית - גם בבית וגם בחו"ל - על הסיבות לפעולה. מתקפה, שאחריה, אני מאמין, שאולי לא מיידית, יבינו ויברכו אותנו, אולי מבלי להודות בכך, גם מדינות ערב המתונות, גם מדינות המערב וארה"ב ביניהן. בבית, יפגינו גופי השמאל ויפי הנפש אולם, כפי שהיה לאחר תקיפת הכור העירקי, הם יבינו ובדיעבד אף יודו לחיל האוויר וצה"ל ואפילו... לבנימין נתניהו, על האומץ של מקבלי ההחלטה ועל הביצוע.
