המטרה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים פלת"ד, הינה ליתן פיצוי לכל נפגע ללא צורך בהוכחת אחריות ו/או אשם והעיקרון הוא משטר אחריות מוחלטת. כלומר אין צורך להוכיח מי היה אשם בתאונה אלא בכל מקרה של תאונת דרכים, כאמור בהגדרה בחוק, יינתן פיצויי.
האמור לעיל הינו הכלל, לכלל זה קיימים חריגים המפורטים בסעיף 7 לחוק הפלת"ד.
הוראת סעיף 7 באה להוציא מכלל הזכאים לפיצויים, מקרים שהמכנה המשותף להם הוא כי הם נוגדים את תקנת הציבור. תכליתה של הוראת סעיף 7 היא עונשית בעיקרה; המחוקק שואף להרתיע אנשים מהתנהגות פגומה על-ידי שלילת זכאותם לפיצויים במקרה של תאונת דרכים.
סעיף 7(5), השולל זכאות מ"מי שנפגע ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב".
יש לפצל את הדיון לשני סוגים שונים של נפגעים - הנהג ונפגעים אחרים.
בכל הנוגע
לנפגעים שאינם הנהג, סעיף 12(ב) לחוק קובע כי יינתן פיצוי על-ידי קרן הפיצויים קרנית.
לגבי
מקרה שהנהג נפגע- יש שני פתרונות אפשריים: הראשון, מתוך החוק עצמו - סעיף 7א, לפי סעיף זה, לא נסגרה הדלת בפני הניזוק במקרה של העדר ביטוח, כאשר מתקיימים שלושה תנאים מצטברים: נהיגה בהיתר הבעלים או המחזיק; אי ידיעה של הנהג לגבי היעדרו של כיסוי ביטוח יסוד סובייקטיבי- וסבירות אי הידיעה - יסוד אובייקטיבי. ראו ע"א 1777/03
קרנית נ' אגמי (לא פורסם) (השופט ריבלין).
אפשרות שנייה, במקרה שלא מתקבלת הטענה בעניין סעיף 7א כאמור לעיל, הינה תביעה של הנהג באמצעות דיני הנזיקין הרגילים ולא דרך חוק הפלת"ד - למשל דרך
עוולת הרשלנות. כלומר, העובדה כי לנהג אין ביטוח אינה אומרת כי הוא אינו זכאי לפיצוי מקום שיצליח להוכיח אחריות של צד ג' כלפיו.
בפסק דין חדשני שהתפרסם לא מכבר תא (רמ') 3083/04
ארז גל נ' כהן דוד, נקבע כי ניתן לתבוע בנוסף לנהג הפוגע אף את חברת הביטוח שלו ולכך חשיבות עצומה הואיל ומחברת הביטוח כמעט תמיד ניתן לגבות את הפיצוי שייפסק בפסק הדין.
