בבואי לתל אביב, אינני רואה עצמי "אורח לרגע". חייתי בעיר הזאת ובקרבתה חיים תוססים מאוד ואני מכיר אותה היטב, לא רק מן הנוסטלגיה כאשר כיכר דיזנגוף הייתה למטה, אלא גם במציאות העכשווית, בביקוריי התכופים בה. משום כך אינני בחזקת "רואה כול פגע". גם הקדשתי לה ולאירועים שונים בה, מאמרים קצרים וארוכים, וברשימה זאת אני אכן אינני מתכוון להמליך אותו כעיר למופת. גם ירושלים, כפי שסיפרתי, לא נמנית עם משוש חיי. להיפך. תל אביב היא, ללא עוררין, ראויה לכתר של עיר כייפית, צרוף של ספונטניות ושל שווק מאורגן למופת. מכאן שלא באתי לגלות את "בגדי המלך החדשים" אלא לומר שבגדי המלך, הם אכן אדרת ראויה, צבעונית מאוד, אך האחוריים נטולי אסטתיקה.
רבות נעשה לשיפור פני העיר, בטיפוח ריאות ירוקות, כמו טיילת הירקון והפרקים, בהרחבת נתיביה, כמו שדרות רוטשילד, שהיא שוב שכיית חמדה, בהפיכת רחוב קפלן לשדרה רחבה ואבן גבירול לבולבאר ממש. באזור נווה צדק ובשכונות הוותיקות של העיר העברית הראשונה בת ה-100 נעשה רבות לשיפור החזות והפעילות המבורכת. חלק מן הטיפול הוא שיחזור ושימור מבנים היסטוריים, חג לעיניים. זאת עיר גדושה באירועי תרבות, אמנות, בידור ומסופקני אם יש כדוגמתה בעולם- יחסית לגודלה ולגודל המדינה- וודאי שלו. אביא כאן פרסום של אגף שיפור העיר באתר של העיר תל אביב,ככתבו וכלשונו:
"בימים אלה כיף להבחין במהפך האדיר אשר התחולל בשנים האחרונות ברחבי העיר תל אביב-יפו, במהלכן התבצע פיתוח של כ-1,600 דונם שטחים ירוקים ציבוריים, המהווים כרבע מכלל השטחים הירוקים באחזקת האגף לשיפור פני העיר, בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים. האגף לשיפור פני העיר שם לו למטרה לטפח עיר בעלת חזות מסודרת, מעוצבת, נאה במראה, המעניקה לתושביה תחושת שייכות, נוחות, רווחה ואיכות חיים גבוהה יותר. מטרה זו מושגת באמצעות תכנון ופיתוח שטחים ירוקים בעיר ואחזקה שוטפת לשמירה על הקיים, פינוי פסולת בנין מרחבי העיר במאות קוב לשנה לאתרי שפיכה מורשים, הקמת עשרות חורשות זמניות בשטחי בור ובמגרשים שהיו מלאים בפסולת בנין, התקנה ואחזקת אלפי פריטי ריהוט רחוב וגן (ספסלים, אשפתונים, פרגולות, עמודי חסימה), שדרוג גנים וותיקים (הוספת שבילים, תאורה, צמחיה ומתקני משחק), התקנת שלטי שמות רחובות ומספור בתים, גידור איי תנועה, שתילת צמחיה עונתית, טיפול בפינות משחק, מזרקות ופסלים, תוך שילוב נציגי התושבים בתכנון השטחים הציבוריים הפתוחים לרווחתם וטיפול באלפי פניות ציבור והודעות מוקד מידי שנה"
אמת ונכון . תל אביב היא מטרופולין. יש לה חלון ראווה, והוא יפה ומרשים ופה ושם גם הדור. אבל כמה מטרים, או סנטימטרים, מן הזוהר, (כמו בחלקים רבים בבנגקוק, הרחוקה והקסומה), מציצה לה בעזות מצח, ההזנחה המופקרת, הבלויה ,הדהויה, המזוהמת, הדוחה. המדהים הוא שלא רק העירייה, אֵם כול היוזמות והעשייה וגם המחדלים, משלימה עם ה"שלוך" הזה, אלא גם דור המחר, הצעירים, הלא אכפתניקים שתורמים את חלקם המלא ,פלוס, למצב. ומדהים יותר- גם הוותיקים שהכירו עיר אחרת, צנועה יותר אך נעימה יותר למראה, יש להם ק"ן טעמים להסביר את העזובה, את הלכלוך, את הריקבון מאחוריי הפסאדות המושכות.
אם תשאל את התל אביבים השרופים, אלה יענו לך במשיכת כתף, במענה שנע בין התשובה לרשע לזו של התם, שכן אני לא בחזקת ש"אינו יודע לשאול". התשובה , יאמרו לך בחמלה, מאוד מורכבת, ובכל מקרה מן המעט שיאמרו לך, בבחינת "זר לא יבין זאת", הוא שזהו המצב, וטוב שהוא כך, ואין לדחוק את הקץ. זאת היא תל אביב, על כל מה שיש בה ושעוד יהיה בה. הרושם שלי הוא שזאת חבורה שרחוב שיינקין הוא הקרדו שלה. כמו הכותל לירושלמי אדוק. שיינקין, למי שלא מכיר אותה, היא כלאיים של סמלים בוהמיים, בתי קפה, משובצים פה ושם ב"גלנטריות"- חנויות סדקית שהובאו על-ידי העולים מפולין באמצע שנות ה- 30 של המאה הקודמת. גם בי היא מעוררת נוסטלגיה לעיירתי זדונסקה- וולה שבמרכז פולין, בשנות ה-30 של המאה הקודמת. אחר יאמר לך שבערים אחרות המצב גרוע לאין ערוך. ובכלל, עיר אינה בית מרקחת. כאילו שעיר, מטבעה חייבת שיהיו בה סימני ריקבון וטחב, אף שהיא בעצם בתחילתה של צמיחה, נביטה ופריחה. משל הקביעה של סוציולוגים שחבלי כביסה שתלויים מעל לחבלים שעל הבתים הם סימן של חיים, של פעילות, של ניקיון- אם תרצו. אני מסכים עם קביעה זאת. אני לא מדבר על כבסים תלויים למעלה. אני מדבר על קירות דהויים, למטה, מתפוררים, משדרים עזובה, אדישות לסביבה וחוסר אכפתיות. כאילו מדובר היה במחלת הפסוריאזיס,שאין לה תקנה, ובניגוד לאנשים שסובלים ממנה אי-אפשר להביא אותה לים המלח לטיפול זמני.
כאשר סיפרתי למכריי שאני מתכוון לכתוב מאמר בנושא, הם נעלבו עד עומק הנפש. גם מעצם ה"השמצה", וגם מן העבודה שאני חדש בעיר וזה לא "פייר". דווקא מכיוון שאני תושב העיר, זה יותר "פייר" מאשר אילו הייתי כותב זאת כירושלמי. על ירושלים כתבתי הרבה, ולא בשבחה, ולא שמעתי שמישהו נעלב. הא לכם לוקאל פטריוטיזם בכרך המטרופוליטאני.