ככל שיהיו יותר קניונים חדשים, כך יהיו יותר קניונים נטושים.
זה לא יתרחש השנה ולא בשנה הבאה, אבל בעוד מספר שנים לא ידוע, הקניונים המלאים בחומר ואדם יהפכו לחללים נטושים, ריקים, מוזנחים. ככל שיבנו יותר קניונים, תהליך נטישת הקניון, יהיה מהיר יותר.
כבר עכשיו ברור לכולם כי ההצגה הזאת לא תופיע לנצח, רובנו מבינים כי התיאטרון המאולץ הזה, "הקניון", יפסיק לפעול וככל שיבנו יותר קניונים, כך נראה יותר ויותר קניונים שחדלו לתפקד וכמו בתרבות הקניונים, עזבו, קברו את הישן. הקניונים החלשים יותר, אלו שאינם יכולים להתמודד מול החדשים והמפוארים יותר, ינטשו בתחילת התהליך.
היום ברור כי בכדי להציל את הסביבה שיש, צריך יותר "אדריכלות ירוקה", אדריכלות של שימור והגיון. לצערי, במציאות של היום אין כזה דבר "קניון ירוק", הקניון הירוק הוא השוק ומרכז קניות שכונתי פתוח. מטבעו הקניון הוא מבנה בזבזני בכל רובד אפשרי. הוא מבנה אופקי אטום שמבזבז עשרות דונמים, הוא מגביר את השימוש ברכב, במיזוג אוויר, בחשמל, בפרסומות ומאלץ צריכה לא נדרשת, לא נשלטת ואכילה אובססיבית לא נכונה. יתרה מכך, במישור החברתי/תרבותי הוא מגביר את המתח בין המעמדות, יוצר אילוזיה שהיא הצגה ולה מסכים רבים ומרוקן את האדם מחשיבה עצמאית נכונה.
ישנם מספר קריטריונים להערכת איכות אורבאנית. אחד מהם הוא מגוון, Diversity. קריטריון זה נוגע בדרכים השונות ובנוחיות להשגת תכלית ושונות בסביבה העירונית, כלומר, האם יש בסביבה דרכים שונות לספק לאנשים את כל צרכיהם (כמו אכילה, קנייה ועוד). בקריטריון זה בודקים האם לתושבים יש את המגוון הנחוץ לחיים איכותיים. קריטריון נוסף הוא היכולת לסיפוק צרכים עצמית, Self Sufficiency , כלומר, זהו בדיקת היחס בין המשאבים הנתונים האזוריים הקיימים לבין המשאבים שהאזור צריך כדי לקיים את עצמו. אזור יכול להיות אוטונומי, עצמאי או תלוי באזורים חופפים, גובלים ו/או המשיקים לאזור האורבאני הנבחן. חיי התושב יהיו נוחים יותר ככל שיהיו יותר דרכים לסיפוק צרכיו וככל שהשכונה תתפקד בצורה עצמאית יותר.
כבר כתבתי כי הסוף יתרחש במהרה, נראה כי הוא מתרחש מהר יותר. במתחם YOO העשיר מקימים בימים אלו מרכז קניות שכונתי, כן, שכונתי. גם אלו בעלי המכוניות האירופאיות השחורות והנוצצות לא רוצים לבזבז את זמנם ואת האנרגיות החומריות שיש להם, גם הם רוצים לרדת למטה ולרכוש את מה שהם צריכים. הגישה ההמונית לא חביבה יותר אצל ההמונים. כולם מחפשים את האינטימיות האנושית, להיות אדם ולא מספר.
גם
בפרויקט אחר, בשכונת הר חומה בירושלים, מקימים מרכזים מסחריים שכונתיים ולא קניונים נוצצים. מחקרים שיווקים הוכיחו שהדיירים רוצים מרכזי קנייה שכונתיים קרובים למקום מגוריהם. גודל המרכזים שיבנו שם הוא בין 180 מ"ר ל-400 מ"ר.
לדעתי, בתי הספר לאדריכלות צריכים כבר מעכשיו להתחיל לאתגר בנושא זה את הסטודנטים, האדריכלים של העתיד. צריך לבקש מהם לתכנן פרויקטים שימצאו שימוש חלופי אלטרנטיבי לקניונים הרבים הפזורים בארץ. יש לאפשר לסטודנטים לתכנן פרויקט גמר שיתבסס על קניון כושל, לתת להם להשתמש באחד הקניונים הפזורים בארץ ולמצוא לו שימוש אחר, חיובי יותר ופחות בזבזני.
