כידוע, אחת מהקללות המוכרות בסין היא, "הלוואי שתחיה בתקופה מעניינת"... ובכן, מבחינה כלכלית, אנחנו חיים עכשיו בתקופה מעניינת מאוד. נדמה לי, שכולנו מאחלים לעצמנו ש"התקופה המעניינת" הזו תסתיים כמה שיותר מוקדם.
התקופה היא מעניינת, משום שהעולם עובר עכשיו משבר כלכלי חמור מאוד. כלכלנים בכירים טוענים שבאופן היסטורי, משבר בסדר גודל כזה מתרחש בערך אחת למאה שנה. קשה לשפוט, אך הטענה השגורה היא כי משבר בסדר גודל דומה לא ידענו מאז המשבר של שנת 1929, ושנמשך כעשור.
הבשורה הטובה, אם אפשר לקרוא לה כך, היא שזה לא יהיה כל כך גרוע כמו אז, כמו לפני שמונים שנה. המשבר קשה, אבל הנסיבות המקלות יביאו לכך שהוא יחלוף יותר מהר. הערכה זו מבוססת, בין היתר, על ההתפתחות הדינמית של סין והודו, שצמיחתן אומנם הואטה, אך לא נעצרה לגמרי. אנו גם עדים במקביל להתערבות ממשלתית בהיקף אדיר, כמעט בכל מדינות העולם.
חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' פול קרוגמן, שאת מאמריו ב"ניו-יורק טיימס" אני קורא, כתב לאחרונה, כי כלכלת העולם הצליחה להימנע מקטסטרופה. החשש שלו משפל שיימשך עשור, כמו זה שעבר על יפן בשנות ה-90', פג, והוא נוטה להאמין כי כבר בקרוב תתחדש הצמיחה, אומנם במתינות ובקצב איטי, בתחילה בארה"ב ולאחר מכן באירופה. כמובן, יש גם אסכולות יותר פסימיות, כמו זו של פרופסור נוריאל רוביני ואחרים.
משבר כלכלי, הוא גם תמיד תקופה שבה צצות הזדמנויות חדשות. כמו תמיד, מי שמזהה אותן, מכין את עצמו ונערך היטב לנצלן, יקטוף את הפירות בבוא היום. בביקורי, לא מכבר בארה"ב, נפגשתי עם כמה בנקאים בכירים. מבנקאים אלה שמעתי על הפעילות הענפה שמתפתחת שם עכשיו. המדובר ביצירת קרנות, דווקא בענפים שנפגעו בצורה הקשה ביותר מן המשבר - נדל"ן ופיננסים. כמובן שנעשה מאמץ להפיק לקחים ולא לחזור על שגיאות שנעשו בעבר, אבל בהחלט יש הכרה בכך שצריך לנצל את המשבר כדי להיערך לניצול חכם ויעיל של ההזדמנויות. גם בעניין הזה, פחד הוא לא אסטרטגיה. זהירות, אמצעי חשוב תמיד.
כמובן, המשבר עדיין פה איתנו, וטרם חלף. הוא עדיין מכה בכלכלות העולמיות, הוא גורם לירידות חריפות בצמיחה, עד כדי צמיחה שלילית במדינות רבות, כולל ישראל. המצב הביא לקיפאון בהשקעות חדשות, לעלייה באבטלה, ועוד תחלואים מסוג זה שכולנו מכירים מניסיוננו וקוראים עליהם השכם והערב בכלי התקשורת. ישראל סובלת מן המשבר - אבל עד כה, פחות ממדינות אחרות, ויש לקוות שמצבנו לא יורע.
אביא מספר נתונים כדי להמחיש הערכה זאת:
על-פי נתוני הרבעון הראשון של שנת 2009, התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) של יפן ירד - במונחים שנתיים - בכ-15%; בגוש היורו, הירידה היא של כ-10%, בארצות-הברית - כ-6%. לעומת זאת, בישראל, ירידת התמ"ג ברבעון הראשון של 2009 מסתכמת ב-3.6% בלבד. הירידה בצריכה אצלנו נאמדת ב-4.3%. זה לא מעט - אבל בהשוואה למצב במדינות אחרות, זה הישג יפה, המעיד על חוסן יחסי של המשק.
מכל מקום, המספרים הללו היו בלתי ניתנים להיגוי אך לפני חודשים ספורים. ירידה כזו חריפה בהיקפי הפעילות בזמן כה קצר, זהו אתגר שאף אחד מן היושבים פה באולם לא חווה ולא ראה, ונקווה שזה מה שאומרים ראינו שלוש פעמים: פעם ראשונה, פעם אחרונה ואחת יותר מדי.
לפי הערכות מקצועיות, השנה צפויה ירידה של כ-1.5% בתמ"ג. יחד עם זאת, יש סיכוי ממשי שכבר בשנת 2010 יחזור המשק הישראלי לצמוח.
ככל הנראה, תהיה זו צמיחה בשיעור נמוך יותר מהקצב של 5% לשנה, אליו הורגלנו בשנים שלפני המשבר. עם זאת, ברור שצפויה לנו שנה לא קלה, בעיקר בשוק העבודה, שבו שיעור האבטלה נמצא במגמת עלייה.
אני מאמין שניתן לצמצם את שיעור האבטלה, על-ידי פרויקטים לאומיים של השקעה בתשתיות, שיגדילו את פוטנציאל הצמיחה של המשק בטווח הארוך. זוהי שעתה של הממשלה לפעול ולנקוט בצעדי חירום לא שגרתיים. אפשר לעשות זאת על-ידי הפעלת אמצעים תקציביים מיוחדים, או העמדת ערבויות מדינה שיבטיחו מימון חיצוני של הפרויקטים שייקבעו. אין לי ספק שהשקעה בתשתיות יכולה להוות מנוף יעיל ביותר לחידוש הצמיחה ולהנעת גלגלי הכלכלה. כמובן, זה חייב להיעשות בתבונה ובזהירות, ומתוך דאגה לכך שהכספים יופנו באמת למטרות ולפרויקטים שמעודדים את הצמיחה והתעסוקה, בעיקר בתחומי התחבורה, האנרגיה והמים, כולל אנרגיות מתחדשות.
מבחינה אנושית וחברתית, חשוב שהממשלה תעשה הכל כדי לצמצם עד למינימום האפשרי את הפגיעה במובטלים ובמשפחותיהם. בגיזרה הזו, כמובן חשובה מדיניות של סיוע תעסוקתי, הסבה מקצועית, וצעדים נקודתיים אחרים שיכולים לשפר את תפקודו של שוק העבודה בתקופה קשה זו.
כראש החטיבה העסקית בבנק הפועלים, יש לי את היתרון שאני נפגש על בסיס שוטף, עם מרבית הלקוחות העסקיים בישראל, שומע את צורכיהם ואת הבעיות שהם מעלים וכמובן, קורא ומתעמק בניתוחים הפנימיים המקצועיים שאנו עושים להערכת הסיכון. נקודת מבט זו, מאפשרת לי לחוש את הדופק הכלכלי של המשק, לראות מתי מחמיר המצב, איפה הוא מחמיר, ומתי מתחילה ההתאוששות והצמיחה. אתמקד עתה במספר היבטים של המשבר:
- מיגזר הייצוא התעשייתי - מיגזר זה, מטבע הדברים, נפגע קשה במיוחד. הפגיעה, מקורה גם בירידה בביקושים ברוב מדינות העולם, וגם עקב התנודות החריפות והמהירות בשער החליפין הריאלי.
בין החברות שעיקר עסקיהן בייצוא, יש לא מעט שראו בחודשים האחרונים צניחה בהיקף המכירות בשיעור של עשרות אחוזים.
הייצוא, כידוע לכולנו, הוא אחד מעמודי התווך של הכלכלה הישראלית. פגיעה חמורה במיגזר היצואנים עלולה להביא לתוצאות קשות לטווח ארוך: פגיעה בהשקעות, עלייה בשיעור האבטלה ואובדן כושר התחרות שנבנה בעמל רב של התעשיות הישראליות בעולם.
במדינות אסיה המוצלחות, קובעי המדיניות נוהגים לשים דגש מיוחד על מדיניות של "צמיחה מוטת ייצוא". חשוב שגם בישראל ננהג כך, וננקוט צעדים שיסייעו להקטין את הפגיעה בייצוא וישמרו על כושר התחרות של התעשיה הישראלית.
- מיגזר הנדל"ן - מיגזר זה, במיוחד בעולם, היה גורם חשוב בהתהוות המשבר, ובדרך הוא כמובן נפגע קשות.
כאן, מקור הבעיה הוא בעיקר בחברות ובקונצרנים עם חשיפה גדולה לשווקי הנדל"ן בחו"ל. הבעיות מתבטאות בירידה החריפה בשווי נכסי נדל"ן בחו"ל ובצמצום ואף עצירה של מקורות האשראי מבנקים זרים לעסקי הנדל"ן בחו"ל. התוצאה: חלק גדול מחברות אלה סובלות מבעיה קשה של נזילות, וזו מחייבת פתרון בטווח זמן קצר.
להערכתי, חברות אלה יהיו חייבות לממש חלק מהנכסים שבידיהן. ברור, מכירת נכסים בימים אלה, משמעה מחירים נמוכים יחסית, לרבות מחירי הפסד מתחת למחיר ההשקעה. עדיין, זו בחירה ברע במיעוטו! מכירה כזו תביא לכך שהחברות תוכלנה לעמוד בהתחייבויות שלקחו על עצמן. בדרך זו החברות יוכלו להוסיף ולהתקיים, וכאשר תבוא ההתאוששות, הן יהיו במצב שבו הן יכולות לחזור ולפעול במלוא יכולתן, כאשר הן נהנות מהאמון לו זוכה מי שעמד בהתחייבויותיו גם בתקופות הקשות.
לעומת זאת, אם נסתכל על מיגזר הנדל"ן בארץ, הרי שזה לא סובל מעוצמת והיקף הבעיה של המגזר בחו"ל. אצלנו לא התפתחה "בועת נדל"ן", שהיא כידוע בין הגורמים העיקריים להתפרצות המשבר בארה"ב ובבריטניה. יש אומנם ירידה מסוימת בפעילות בשווקי הנדל"ן והבנייה שלנו, אך יחסית למדינות אחרות, תחום הנדל"ן בישראל, כשלעצמו, נהנה מיציבות יחסית.
- ענפי הצריכה והמסחר - הירידה בצריכה הפרטית פוגעת בענפים רבים במשק, בראש ובראשונה - בענף המסחר. היא גם גורמת לפגיעה לא קלה באלפי, אולי עשרות אלפי, עסקים קטנים ובינוניים. מטבע הדברים, לא לכל העסקים האלה יש את החוסן הפיננסי הנדרש כדי להתמודד עם משבר הנמשך יותר משנה. אנחנו נמצאים בהידברות מתמדת, ממש יומיומית, עם הלקוחות, בניסיון למצוא דרכים לכך שעסקים טובים שנקלעו לקשיים לא יתמוטטו. בעניין זה עלינו לפעול לפי האמירה העממית, אך הנכונה תמיד - "אסור לשפוך את התינוק יחד עם המים". ברור שכל מקרה צריך להישקל לגופו של עניין, אך יש לפעול בראייה ארוכת-טווח, תוך שילוב כל הגורמים הרלוונטיים, ביניהם גם הממשלתיים. יש מספר יוזמות בכיוון הזה, ובכלל זה הקרנות הממשלתיות לעידוד עסקים קטנים ובינוניים, וצריך להמשיך בכיוון זה. אנחנו, בבנק הפועלים, נרתמנו למשימה הזו באופן רציני ביותר. אנחנו מפעילים קרן סיוע כזו, ויש עוד הרבה מה לעשות בתחום, וצריך לעשות זאת. חשוב שגורמים פיננסיים נוספים יצטרפו למהלכים אלו.
- שווקי האשראי - בתקופת משבר, מטבע הדברים, קשה להשיג מימון עסקי. בישראל, תחום המימון עבר מהפכה בשנים האחרונות, וערב המשבר, כמחצית ממקורות המימון של המיגזר העסקי באים מן השוק החוץ-בנקאי. כשלעצמה, זו התפתחות חיובית, אם כי לצערי אינני יכול לומר שהגורמים הרגולטוריים נקטו את כל הפעולות הדרושות כדי להבטיח שהיא תיעשה בצורה שקולה וזהירה כראוי. כרגע, השוק החוץ-בנקאי נמצא כמעט בעצירה, וזה לא בריא, בלשון המעטה.
אומר את דעתי בצורה ברורה: יש אינטרס לאומי בכך שהגורמים המוסדיים יחזרו לשוק האשראי. הגופים המוסדיים מנהלים את כספי החסכונות של כולנו, והם צריכים לדעת לנווט אותם נכון: מחד-גיסא - לא להשקיע בכל אשראי ללא בדיקה ותוך חשיפה לסיכון גבוה, ומאידך-גיסא - לא לאגור מזומנים ולחשוש מכל השקעה רק בגלל הסערות שחווינו בשנה האחרונה. זהו חלק מניהול סיכונים נכון לטווח ארוך. ברור, אני מצפה שהשוק החוץ-בנקאי יבצע בחינות כלכליות נאותות ויסודיות, ובמקרים שבהם יש חברות טובות שנקלעו לבעיה נקודתית של תזרים, יימצאו פתרונות שיאפשרו לחברות אלה להמשיך את פעילותן.
בסופו של יום, הרי זה גם מה שישרת את רצונם העיקרי של המלווים - לקבל את כספם בחזרה. אנחנו, בבנק הפועלים, נוהגים בדרך זו לאורך השנים, כאשר אנו מוצאים דרכים לשלב בין האינטרס של הבנק לבין תמיכה בלקוחות. אנחנו מצפים שהגופים המוסדיים ינהגו כך, ויחזרו להעמיד אשראים בהיקפים סבירים. ובכך אינני מתכוון לחזרה בהכרח להנפקות בהיקף של 70 מיליארד ש"ח, כפי שהיה ב-2007. ראינו מספר הנפקות לאחרונה של כ-3 מיליארד ש"ח ברבעון הראשון של השנה ואני מעריך שנראה התאוששות מעבר לכך בדומה למה שכבר רואים בשוק האמריקני.
- המערכת הבנקאית - המדיניות המאוזנת שנקטו הבנקים הישראלים גרמה לכך שבניגוד לארה"ב ובריטניה, בישראל מערכת הבנקאות פעלה כגורם מייצב במשבר הנוכחי. בדרך זו נמנע מחנק או שיתוק מוחלט בתחום האשראי. ללא החוסן של המערכת הבנקאית הישראלית, יתכן שמשבר האשראי החוץ-בנקאי היה מידרדר ויוצר משבר עמוק במשק כולו.
כמובן שגם לנו, הבנקים, יש תפקיד חיוני בסיוע למיגזר העסקי ולמשק כולו לצאת מן המיתון. אנחנו, לצד הפקת לקחים ותיקון משגי עבר, ממשיכים להעמיד אשראי. שיקולים של רווחיות, יעילות וניהול סיכונים מבוקר חייבים להישאר הדומיננטיים בתהליך קבלת ההחלטות של הבנקים המסחריים. אסור לנו להתמקד אך ורק בטווח הקצר, ובתמונה העגומה הניבטת לגביו, אלא להסתכל על המפה בראיית טווח הזמן הבינוני והארוך.
ראוי לציין, בהקשר זה, כי בניגוד לארה"ב, בריטניה ומדינות רבות אחרות - בישראל אין משבר במערכת הבנקאית. שום בנק ישראלי עד כה לא נזקק ל-BAILOUT, חילוץ מקריסה על-ידי הממשלה, כפי שנזקקו לכך בנקים בעולם. זה נובע מכך שהמערכת הבנקאית הישראלית פעלה בזהירות, כן, גם מתוך שמרנות בריאה. עד לפני שנתיים, אפילו שנה, נהגנו לשמוע מן התקשורת, וגם מגורמים אחרים, ש"הבנקים הישראלים לא יעילים - עובדה שהתשואות שלהם נמוכות מאשר באמריקה...". עבר זמנו של הפזמון הזה. טוב שכך.
מעבר לכך, עלינו, הבכירים בעולם הבנקאות, להבין ולהפנים שהמערכות הבנקאיות והפיננסיות יעברו טרנספורמציה יסודית בשנים הקרובות. מצד אחד, חזרה לבנקאות מסורתית ולתיווך פיננסי שתומך בראש ובראשונה בפעילות הריאלית. מצד שני, התאמת כל מערכות הפיקוח והבקרה של הסיכונים לסביבה הגלובלית, בעלת תחכום רב בתחום התקשורת והטכנולוגיה. גם הסביבה הרגולטורית צפויה להשתנות מן היסוד, וייתכן ובקרוב נשמע כבר על "באזל 3 או באזל 4" בעקבות הלקחים מהמשבר הנוכחי. האתגר בפנינו, הבנקאים, הוא כפול: מצד אחד, להתאים את עצמנו במהירות לסביבה הכלכלית והפיננסית המשתנה, אולם מאידך, לנקוט בזהירות ובערנות באיתור הסיכונים החדשים של הסביבה המשתנה.
לסיום, כמה מילים לגבי העתיד הצפוי לנו בטווח הקרוב. ייתכן שאת נקודת השפל של המשבר הפיננסי כבר עברנו, אולם קשה עדיין לראות את סיומו של המשבר הריאלי ואת החזרה של כלכלות העולם למצב יציב. האופטימיים שבין הכלכלנים מאמינים שכבר לקראת סוף 2009 צפויה התאוששות מסוימת בכלכלה הגלובלית. אחרים אומרים כי זה יקרה רק במחצית השנייה של 2010. בכל מקרה, זה כנראה כבר מעבר לדלת. במקביל, אנחנו חיים בסביבה של ריבית מאוד זולה, באופן חסר תקדים. ברור שסביבה כזו לא יכולה להימשך לאורך זמן, וגם ברור שהיא תמצא את ביטויה במועד כזה או אחר בהתעוררות אינפלציונית.
הדבר החשוב מבחינתנו הוא איך הכלכלה הישראלית עוברת עם מינימום נזקים את המשבר ואיך אנו ממצבים את עצמנו ביציאה מהמשבר. לשם כך נדרשת, כמובן, מדיניות כלכלית מתאימה מצד הממשלה תוך שיתוף פעולה עם המעסיקים וההסתדרות.
בנוסף, חברות צריכות להתאים את פעילותן למשבר ולנקוט במדיניות פרו-אקטיבית כדי לשרוד אותו ולצמוח ממנו. במקביל, הבנקים והמוסדיים צריכים מחד לבחון בקפידה כל אשראי, ומאידך לספק פתרונות שיאפשרו את המשך קיומן של החברות.
יש לנו הישגים כלכליים יפים. צריך לדעת לשמור עליהם גם בתקופה הקשה ולצאת מחוזקים מהמשבר. בשיתוף-פעולה נכון בין המיגזר הפרטי והממשלתי, נוכל כולנו להפוך את ישראל לאחת הכלכלות המובילות בתהליך ההתאוששות הגלובלי, הצפוי בעתיד הקרוב. ואזכיר שוב: משבר גם יוצר הזדמנויות חדשות, ויש לדעת לזהותן ולהיערך לניצולן.
