הפשיזם חוגג וכולם מחרישים

בימים אלה דנה הכנסת בהצעת חוק שיפליל את ציון הנכבה על-ידי אזרחי ישראל הערבים. גם בנוסחו ה"מרוכך" - מחריד לחשוב שלשפל כזה הידרדר המפעל הציוני. יש לקוות שבית המשפט יפסול את החוק לכשיופעל, אך אין בכך מזור לפצע האנוש שסופגת הדמוקרטיה שלנו. אם סיעת העבודה תתמוך בחוק, ו/או תישאר בממשלה לכשיאושר על-ידי מליאת הכנסת, ואז לא תתפלג - אזי יהיה ברור שתקומת השמאל לא תצמח ממנה. נשאלתי מה היחס בארה"ב למיעוטים שאין להם סיבה לחגוג את הארבעה ביולי. האמריקנים-הילידים (שנקראו בעבר "אינדיאנים") מציינים כיום עצב את יום ה-12 באוקטובר, הנקרא יום קולומבוס - כי ביום זה, בשנת 1492, נחת קולומבוס באי סנטו דומינגו - ואיש לא יעלה על דעתו לכפור בזכותם להביע את רגשותיהם. הכומר רייט קילל את ארה"ב בפומבי - ולא נאסר. רבים באקדמיה בשנות השבעים ייחלו לניצחון ה"וייט-קונג", כי ראו את מלחמת ארצם בוייטנאם כתועבה אימפריאליסטית - ולא אונה להם כל רע. לדמוקרטיה חזקה יש מספיק ביטחון עצמי להתמודד עם התבטאויות כאלה. מאידך-גיסא, כשהביטחון העצמי חלש והפחד שולט, הפשיזם ממהר להרים את ראשו המתועב. אחרי 9.11 - הרס "מגדלי התאומים" - הצליח הנשיא בוש להעביר חוקים אנטי דמוקרטיים, אך יישומם נתקל בהתנגדות. אני מצרף קישור למאמר מעניין על פשיזם במאה העשרים הראוי לעיון: [קישור] אורי אבנרי כתב לפני זמן קצר שישראל זקוקה ל"ברק ששון עובדיה" שילכד את השורות של הרוב הרוצים לחיות כאן בדמוקרטיה ליברלית. אנו ממתינים לבואו כמו לביאת המשיח...