היו רבים שלא היה להם ספק כי הכלל המוזר לפיו אין למנות שופטים בתקופת כהונת "ממשלת מעבר" נוצר במיוחד עקב כהונת השר פרידמן כיו"ר הוועדה, שנגדו ניהלה הנשיאה ביניש מלחמת חורמה מיותרת ומזיקה, בתמיכה קולנית של חלק מהציבור הרואה בבית המשפט העליון את ממשלתו הלגיטימית. אני הקטן, לעומת זאת,
סברתי שמדובר בדוגמה לקביעת כלל מוטעה, שמיושם באופן מוטעה עוד יותר, בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. התוצאה הצפויה, כך הזהרתי, היא שיתוק מערכת המינויים לחצי שנה. טעיתי - המערכת שותקה כמעט לשנה.
כך או כך העיכוב המיותר, לדעת אנשי משפט רבים, אכן גרם נזק רב למערכת המשפט וכל מה שזכתה לו נשיאת העליון הוא לוועדה שבה לה ולמועמדיה אין רוב. חוץ מאשר לבית המשפט העליון, יכול הרוב בוועדה למנות שופטים כרצונו ורוב זה אינו נשלט יותר על-ידי הבלוק השיפוטי המכהן בה. לעובדה זו יהיו, מן הסתם, השלכות גם על מעמדה של נשיא העליון כנשיאת המערכת השיפוטית.
אין לי ספק שפרופ' דניאל פרידמן מחייך כעת חיוך אירוני. ניתן היה בתקופתו למנות בנחת עשרות שופטים, ולהקל הקלה של ממש על עינוי הדין. ניתן היה גם להגיע לפשרה סבירה בנוגע למינויים לבית המשפט העליון. הוא בוודאי שמח להוכיח מה קורה כשמאמצים כלל מוטעה שאין לו עיגון בחוק (שאינו מכיר במושג ממשלת מעבר וקובע הנחיות ביחס לוועדה לבחירת שופטים) ושהולדתו באקטיביזם שיפוטי מופרז ומזיק. אני מניח שגם פרופסור ידוע למשפט לא יכול להתאפק ולומר "אמרתי לכם".
ניתן רק לקוות שחברי הוועדה לבחירת שופטים לא ימהרו מדי למנות שופטים חדשים ויפעילו שיקול דעת עצמאי. רוב חברי הוועדה אינם מכירים את המועמדים, ומן ההכרח שילמדו מחדש את החומר ויראיינו מחדש כל מועמד. אם נאלצנו להמתין עשרה חודשים, מן הראוי להמתין עוד מספר חודשים עד אשר ילמדו חברי הוועדה את החומר. יש להזהיר את הוועדה בכל לשון של אזהרה מפני ניסיונות לבצע מחטפים בהליך המינוי. על חברי הוועדה להתחיל את עבודתם ללא נטל מעיק של דילים קודמים ולראות עצמם לא מחויבים להשקפות קודמיהם.
כולנו מאחלים לוועדה בהרכבה החדש הצלחה בעבודתה. בניגוד למינויים אחרים, מינוי שופטים כיום הוא כמעט פעולה בלתי הפיכה, ולא ניתן לתקן טעות במינוי בדרך של פיטורי שופט שהוכח שאינו מתאים לתפקידו, אלא אם אותו השופט הגדיש את הסאה. חיפזון בהליכי המינוי עלול להתגלות כפתח לצרות צרורות.
