ראש הממשלה אינו צריך לחשוש מלהצהיר שמדינת ישראל מוכנה לשאת ולתת עם הפלשתינים, על בסיס כינונן של שתי מדינות לשני העמים שיחיו זו לצד זו בשלום וביטחון. משעה שאמר את מילות ה"אַבְּרָאקַדָּבְּרָא" הללו, איש אינו יכול לבוא בטענה כלשהי אליו. כל שנותר עכשיו הוא להגדיר את ה"מדינות", את ה"עמים", את ה"שלום" ואת ה"ביטחון". כל הגדרה בצד אחד מחייבת את איזונה המוגדר בצד השני. מילת המפתח היא - הדדיות! ולכך קיימות שתי אפשרויות בלבד!
אפשרות ראשונה: המדינה האחת תהיה מדינתו של העם היהודי והשנייה תהיה מדינתו של העם הערבי-פלשתיני. אם תהיה תביעה שהמדינה הפלשתינית תהיה נקייה מיהודים, יש ליהודים את הלגיטימציה ההוגנת על-פי כל קנה מידה ועל-פי עקרון ההדדיות שהמדינה היהודית תהיה נקייה מערבים-פלשתינים. הפיתרון הזה יחייב חילופי אוכלוסין בהסכמה ובערבויות בינלאומיות להבטחת ביטחונן של שתי המדינות.
אפשרות שנייה: גם כאן המדינה האחת תהיה מדינתו של העם היהודי והשנייה תהיה מדינתו של העם הערבי-פלשתיני. באפשרות הזאת ניתן יהיה לשרטט את הגבול בין המדינות מבלי לעקור תושבים - יהודים או ערבים - ממושבותיהם כיום, והמתנחלים יכולים להמשיך ולחיות במקומותיהם תחת ריבונות פלשתינית, כפי שבמדינת ישראל חיים להם מיליון וחצי ערבים-פלשתינים תחת ריבונות ישראלית. גם כאן תידרש מעורבות בינלאומית שתבטיח איכות חיים שלווים ופיתוח ההתיישבות, הן של המתנחלים תחת ריבונות פלשתינית והן של הערבים-הפלשתינים במדינת ישראל. חשוב לציין שאזרחותם של היהודים במדינת-פלשתין תהיה אזרחות ישראלית ואזרחותם של הערבים הפלשתינים במדינת-ישראל תהיה אזרחות פלשתינית.
הבחירה באחת מהאפשרויות הללו נתונה לערבים-הפלשתינים. מאותו רגע בו יתאחדו כל הפלגים הערבים-פלשתינים לידי יישות אחת אחידה השואבת את סמכותה מכל הערבים-הפלשתינים בתמיכת המדינות הערביות, יתקיים משא-ומתן אינטנסיבי ליישום הקמת שתי המדינות על-פי העקרונות המוסכמים שנקבעו כאמור לעיל, בין המדינה היהודית היא מדינת-ישראל לבין המדינה הערבית-פלשתינית.
תנאי בל יעבור הוא שהמדינה הפלשתינית תהא מפורזת מצבא ותחמושת! היא תוכל להשתמש בשירותי נמלי הים והאוויר של מדינת-ישראל ותחזיק כוח משטרה לאכיפת החוק והסדר בכל רחבי מדינתה.
לאחר יישום התוכנית וכינונה של מדינה ערבית-פלשתינית לצידה של מדינת היהודים, שיחיו בשלום וביטחון זו בצד זו בשלום וביטחון במשך עשר שנים, יתקיים משא-ומתן על חלוקתה של העיר ירושלים לשתי בירות, ערבית-פלשתינית ויהודית-ישראלית, תוך מתן חופש הדת והפולחן לכל האזרחים משתי המדינות, לרבות התיירים שיגיעו אליהם אל כל המקומות הקדושים לכל דת.
התפוח הלוהט יימצא מעתה במחנה הערבים.
