האמריקנים מתנכרים להסכמים שהיו או לא היו בימי רבין, שרון ואהוד אולמרט. ומתי לא התנכרו להסכמים? כך היה ערב ששת הימים וכך היה ערב קום המדינה ולאחריה. חרטה על ההצבעה באו"ם והטלת אמברגו. הרי למפת הדרכים שרון הדביק 18 סעיפים של התניות מוקדמות! מישהו מממשל אובמה מדבר עליהן מלבד ברטוריקה ריקה? ערב ההינתקות ולאחריה שרון סיפר על הישגיו הגדולים במחיר ההינתקות כמו גושי התיישבות מוסכמים. מישהו שמע מגברת קלינטון על הסכמות כאלה? או להיפך, הקפאת בנייה גם בשכונות הירושלמיות. שוט שוטף כי יעבור.
גם עניין גירוש קטיף החל רק בוויתור על נצרים. אחר כך על שלושה ישובים ואחר כך על כל החבל, לרבות התוחמת הצפונית וכתוספת גורפת יישובי צפון השומרון, מרצונם הטוב והחופשי של יהודים ללא כל לחץ אמריקני. היהודים הראו שהם יכולים.
על אף התוצאות החמורות של הגירוש, שעיקרן בניית מאחז אירני ענק ברצועת עזה, הלקח אינו רוצה להילמד כי תאוות הגירוש הפנימית לא פגה. כיום, לאחר מסמוס העופרת היצוקה, הספיקו שליטי עזה להצטייד בטילים המגיעים לתל אביב והמוחצים את הכורים בדימונה ובנווה רובין. ישראל נמנעה מלמחות את שלטון החאמס במבצע עופרת יצוקה, כי היה צריך להתחשב בקול הערבי לפני הבחירות וגם להשאיר אופציות לתהליך השלום. כעת היא אוכלת את הדייסה שבשולייה תשע מאות תביעות בספרד ושיתוק אפשרות התגובה מול ממשל עוין.
לא נראה כיום שנתניהו, בפרט כשליברמן לצידו, יתקוף באירן אך גם לא ממש בעזה. אין לו האומץ והחוצפה של אולמרט. ליברמן כבר הזדרז להכריז שאין אופציה לתקוף באירן. בכך הוא תרם לסיכול מלחמת הכרעה שעוד יכולה לבוא בזמן, ולא רק כתגובת נגד לאובדן חייהם של מאות אלפים. ובינתיים, עד שנתניהו ימצמץ האם לתקוף, הוא יחפש לגיטימציה כביכול בפינוי יצהר תמורת בושהאר; זו גם נטייתו הטבעית כמו לזרוק את פייגלין. קשה לומר שהוא אוהב במיוחד בעלי זקנים. אומנם הוא יתמקח על המחיר, ייעשה קולות של התמקחות וגם קצת יתמקח באמת. בינתיים הצנטריפוגות עובדות ומתרבות ללא הפוגות. האיומים של האמריקנים ועוזריהם יגדלו בהתאם, כגידולים בלתי טבעיים המרגישים שמערכת ההגנה של ישראל התרופפה.
אם ישראל לא תזדרז ותתמקד בהרס המאחז 'עזה' כשדה ניסויים למבחן עמידה בשער, אם לא תעיף את משלחת האו"ם לכל הרוחות ולא תתקוף ותחסל מיד את שלטון אירן ואלקעאידה בעזה, היא לא תוכל לעמוד כמדינה ואזי היא עוברת לתחום החידה והנס הגלוי. הסיסמאות הציוניות החילוניות התפרקו; אנו כנראה איננו יכולים לקחת גורלנו במו ידינו ואיננו מדינה עצמאית ואפילו לא רפובליקת בננות, אלא פילגש לשעבר.
בתנאים האלה, הכל מצפים להתמוטטות ולקריסת ישראל צעד אחר צעד או כמו ברית המועצות בבת אחת.
ההצעה המגונה, אם נכונה השמועה, שבה ממשלת נתניהו מציעה לקיים מנגנון פיקוח משותף יחד עם האמריקנים על פירוק המאחזים, היא במהותה הצעה יודנראטית.
בשאלות ותשובות על תקופת השואה עולים דיונים הלכתיים כאשר הגרמנים דורשים רק יהודים מסויימים: "מסרו לנו אחד מכם" או "מסרו לנו אחת מכן". האם יש להפר את הסולידאריות, "הערבות ההדדית" ולהסכים לשלוח קודם רק את הזקנים והילדים או החולים והלא מועילים? סופו של אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט בגטו וורשה, ידוע. הוא לא יכול היה לעמוד בתביעות הגרמניות והתאבד. אלה היו דברים של יום יום וכנראה לא היה ולו מקרה אחד שבו תעודת החיים שניתנה למלשין או למוסר קויימה. אומנם קסטנר נהפך בחוגים מסויימים לגיבור לאומי, אבל אלו בדרך כלל חוגי היאפים, ממשיכי מורשת קסטנר בישראל, הנהנים מן ההון הגדול, שכבר חפרו לעצמם מחילה מן הכנסת לשדה התעופה והצטיידו בדרכונים המתאימים.
מי שבחר להגיע לארץ ישראל החיל על עצמו, גם אם לא רצה, את חוקי הארץ הזאת הפועלים על-פי התורה. ארץ אשר עיני ה' בה. אין חוקים אחרים. וזאת גם אם הוא ציוני חילוני לשעבר, גם אם הוא פוסט ציוני או חרדי או דתי לאומי.
לחיים בארץ הזאת, הנצחית, יש כללים נצחיים ככל שהעם היהודי רוצה להיאחז ב"אחוזת עולם" שלו ולא להופכה לבית קברות. מדינת ישראל יכולה להתקיים רק כמדינה יהודית של ממש. והרי בשם מה היא מתעקשת על קיומה אם לא כמדינה יהודית?
מה יכול להושיע את ישראל? קודם כל התקדשות. למשל ביטול מצעד הגאווה בירושלים המיועד לג' תמוז, יום הסתלקות הרבי מלובביץ. להודיע לעצמנו ולעולם של אובמה הדמוקרט הגזעני: חזרה הקדושה למחנה ישראל. לא תקיא הארץ את יושביה. יש עם סגולה ואך לו ארץ הבחירה.
