ביום ראשון הקרוב אמור ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאת באוניברסיטת בר-אילן נאום מדיני שישתלב במדיניות הבינלאומית החדשה שמנהיג נשיא ארה"ב אובמה, ושעשוי להיכנס להיסטוריה כנאום גדול מסוג אלה שמולידים מהלכים מרחיקי לכת בעלי השלכה לדורות. באותה מידה ייתכן שהר הציפיות יוליד נאום עכברי בומבסטי חסר משמעות שירצה את כולם: את הימין, השמאל, המרכז, חברי סיעת הליכוד המתלהמים, בני בגין הזאב, אביגדור ליברמן השועל, אהוד ברק התן ואלי ישי הארנב.
יותר מכל חייב יהיה הנאום לרצות שני בני משפחה שמהם פוחד ביבי פחד חיים: הראשון בהם הוא אביו, פרופ' בן ציון נתניהו הנץ, שאמר בשעתו שבנו ביבי אינו מתאים להיות ראש ממשלה אך חזר בו כעבור שנים בניסיון למזער את הנזק. השנייה היא רעייתו שרה, הנמרה בעלת החברבורות שכל אחת מהן מקפיצה את ביבי לדום. שרה לא חשפה עד כה בפומבי את דעותיה המדיניות, אבל היא לא תניח לביבי לסלוח סתם כך לאובמה על שניהל שיחה טרנסאטלנטית עם בעלה אודות הנאום כשרגליו הרכות מונחות על השולחן.
עושה רושם שביבי פוחד גם מעצמו. ההתייעצויות הרבות שלו עם אישים שונים מכל צבעי הקשת הפוליטית מעידה על חוסר ביטחון עצמי. אחד האישים שהוזמנו אליו הוא עורך הדין דובי ויסגלס, מנהל לשכתו לשעבר של אריאל שרון בעת שזה כיהן כראש ממשלה. ויסגלס הוא יועץ סתרים שלא הייתי קונה ממנו מכונית חדשה.
מנהיג אמיתי שרוצה לדבר ישירות אל העם על בימת מוסד אקדמי כשהוא משוחרר מקריאות ביניים של חברי כנסת עוינים, חייב לגלות זקיפות קומה, אומץ לב, נחישות ולא להיות לחיץ כבעבר.
אני רוצה להימנע מלהמר על מה שביבי יאמר בנאומו בדרך זו או אחרת, אבל אין לי ספק שהוא יתמקד בניצחונו הסוחף של נשיא אירן אחמדינג'אד בבחירות שהתקיימו בסוף השבוע. אובמה ניסה לדחות את בעיית האיום האטומי האירני וביבי יעלה מחדש את הנושא על סדר היום העולמי והאזורי. כך או אחרת, דבר אחד ברור מעל לכל ספק - הנאום יקבע את גורלה של ממשלתו לשבט או לחסד. או שתהיה ספירה לאחור של ימיה או שתהיה ספירה קדימה בלי ציפי לבני אבל עם ציפי חוטובלי, בוגרת מועצת החכמים המדומים.
ממוצע שלילי
ביבי מגיע לדוכן הנאומים עם רקורד שלילי לגבי ביצועיו בשורה של תחומים בתקופה הקצרה שבה הוא מכהן כראש הממשלה בפעם השנייה, והציון הממוצע אחרי שקלול הנו, למרבה הצער, שלילי. ביבי, למוד הניסיון המר מהקדנציה הראשונה שלו, שבה הושלך לכלבים ע"י הימין אחרי שחתם עם יאסר עראפת על "הסכם ואיי" וננטש ע"י השמאל מאחר שלא חתם על הסכמים נוספים - החליט לנהוג בקדנציה הנוכחית במשנה זהירות והרכיב ממשלה מאוזנת. בפועל התברר שביבי הקים ממשלה ימנית שהחלה לצעוד בשתי רגלים שמאליות.
נתניהו ביקש להגדיל את מרחב התמרון שלו ע"י שהרכיב לראשונה בתולדות המדינה ממשלה בת 30 שרים ושחילק לשותפיו הטבעיים והלא טבעיים תיקים כבדים בשפע ללא שום פרופורציה למשקלם הסגולי וניסיונם של השרים. במסגרת הפיצויים המאוחרים שנאלץ נתניהו להעניק לשרים נציגי הליכוד בממשלתו, ויתר על תוכניתו להחזיק בתיק האוצר שהופקד בידי נאמנו, יובל שטייניץ, חסר הניסיון מיניסטריאלי ונעדר ידע כלכלי בתקופה הרת אסון למשק הישראלי. תוך זמן קצר איבד נתניהו את ההילה שהייתה לו כקוסם כלכלי בעקבות שורה של טעויות חמורות, מהלכים שגויים ומינויים תמוהים.
זאת ועוד, ההתמסרות המוחלטת של ממשלת נתניהו לגחמותיו ותביעותיו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שסייע להכניס את העבודה לקואליציה, העידה על כך שנתניהו הופך בהדרגה מקטר לקרון. במבחן ראשית כהונתו של נתניהו כראש הממשלה מופיע ציון נכשל בתחום הכלכלי...
ביבי מאמין עדיין שעלה בידו לתקן את השגיאות ולנהל את משרד האוצר בשלט קרוב, אבל שטייניץ הספיק כבר להתאהב בתפקיד רב העצמה והוא עלול לבעוט באדונו במוקדם יותר מאשר במאוחר.
גם מיניו העלוב של סגן השר החרדי יעקב ליצמן כמי שינווט בלעדית את משרד הבריאות עתיר התקציב, החולש על תחום שנוגע לכלל אזרחי המדינה, עלול להחמיר את מצבה של הרפואה הציבורית החולה. תנועת אומ"ץ, המטפלת גם בתחום החברתי, התריעה באזני נתניהו על מינוי כושל זה אבל התעלם מפנייתנו. המציאות העגומה שבה נתקלנו בשבועות האחרונים במהלך טיפולנו השוטף בכמה נושאים שקשורים במשרד הבריאות צועקת בעד עצמה. הסימנים הראשונים מעידים כבר על כך שאזרחי המדינה עוד יאכלו מרור מליצמן, לא רק בפסח אלא בכל ימות השנה, ונתניהו יתקשה להשיב על הקושיות שלהם. הראשונים בתור הם אזרחי אשדוד שליצמן מסרב להקים בית חולים בתחומה בנימוק שהמקום המיועד מלא קברים עתיקים. אם ליצמן היה מתאמץ, היה מגלה כי הרבה מבנים ציבוריים במדינה נבנו על בתי קברות עתיקים.
היה זה מצער השבוע להיווכח ששופטי בג"צ דחו את עתירתה של ההסתדרות הרפואית שקבלה על כך שלמשרד הבריאות נתמנה סגן שר. השופטים מתחו אומנם ביקורת על המינוי, אבל הכשירו את ליצמן שהפך כשר למהדרין אבל המינוי שלו נתר מסריח. במקביל מינה נתניהו חצי תריסר שרים ללא תיק המייחלים לכך שיומן הפגישות שלהם יתמלא, וחילק להם בשפע מאות תקנים על חשבון קופתה המדללת של המדינה, בתקופה שבה המשבר הכלכלי צמצם במידה ניכרת את היקף גביית המיסים. עד היום אני מתקשה להבין מדוע סילבן, בעלה של ג'ודי ניר מוזס שלום, זקוק ל-80 תקנים חדשים לתיק פיקטיבי לפיתוח אזורי שהוקם בשעתו עבור שמעון פרס ומאז שבק חיים לכל משרד.
סילבן בלע גלולת מרץ נגד בחילה כאשר תביעתו האולטימטיבית לכהן כממלא-מקום ראש הממשלה נדחתה והוא מסתפק רק בתואר: "משנה לראש הממשלה". לא יהיה עליו לעמול קשה כדי להיכנס לסנדליו של חבר הכנסת חיים רמון, קודמו בתפקיד זה בממשלתו המושחתת של אהוד אולמרט. סילבן החל כבר להפעיל את שרירי רגליו כאשר התעמת השבוע בישיבת הממשלה עם שר החוץ אביגדור ליברמן, אחרי שזה חשף נסיעה חשאית שלו לירדן והעריך שהוא מנסה לנגוס בשטח שלו. שטח שנכבש ע"י ליברמן הקרבי לא ישוחרר ע"י סילבן, גם אם שם משפחתו מעיד על כך שהוא שוחר שלום. נניח.
גם מינויו של יולי אדלשטיין כשר הסברה ואחראי על רשות השידור נראה לפי שעה כמהלך מוטעה. ההסברה של ישראל עד כה הינה בדיחה עצובה, והתפטרותו השבוע של יו"ר רשות השידור משה גביש מעידה גם על כשלון ביצוע הרפורמה בדיור הציבורי.
חברים עם הטבות
ציון נכשל מוענק לנתניהו בתחום מערכת קשרי ההון והשלטון, המהווה את אחת הרעות החולות אנוש בממשלות שפעלו במדינה בתריסר השנים האחרונות. העובדה שבעת השבעתה של ממשלת נתניהו השנייה הסבו במקומות כבוד ביציע האורחים של הכנסת המיליארדרים היהודים האמריקנים שלדון אדלסון, רון לאודר וארנון מילצ'ן, השולטים בכלי תקשורת כתובים ואלקטרוניים בישראל, אינה מבשרת טובות ועלולה להיות לרועץ בתחום טוהר המידות במדינה. אין לי ספק ששלישייה זו תבקש לגבות מביבי תמורה בעד האגרה הכספית התקשורתית השמנה שהם שילמו בשנים האחרונות. אחת הדרכים לכך תהיה מעורבות שלהם ביחסי החוץ של ישראל וארה"ב.
אדלסון, חברו הטוב של ביבי, שהינו בעליהם של מרכזי ההימורים הגדולים בעולם, עשוי להיות הנושה הגדול ביותר שלו. אדלסון הימר על ביבי כבר בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה שהחלה ב-1996 ומאז הוא לא חדל מלהמר על שלחן הימורים הפוליטי במדינה. ביבי והוא נפגשו בתקופה שבין שתי הקדנציות עשרת פעמים בארץ ובחו"ל, ואין לי ספק שביבי חייב לו יותר מכפי שאנחנו יודעים. בעצם אין להתפלא על כך. ביבי מחזיק בידו תעודה שלילית בתפקודו הקודם כיו"ר האופוזיציה, כאשר מעולם לא יצא נגד תופעת החבירה ההרסנית של ההון לשלטון, ההרסנית לנורמות המוסריות של המדינה. ביבי יכול היה ללמוד השבוע מיו"ר האופוזיציה הנוכחית, חברת הכנסת ציפי לבני, שהפגינה עמידה זקופה ותקפה אתו ישירות מעל בימת הכנסת בלי פחד ובלי חשבון. לא זכור לי מתי עשה זאת ביבי לאולמרט. זו גם אולי הסיבה שביבי נמנע מלמלא את תפקידו, כאשר נמנע מלמתוח ביקורת פומבית על השחיתות הציבורית של ממשלתו של ראש הממשלה לשעבר, רב מג המושחתים אהוד אולמרט, והתעלם מכך שנגד אולמרט הולכים ונערמים כתבי אישום פליליים.
למרבה האירוניה, הרציתי ביום שישי האחרון בנושא מינהל תקין בפני סטודנטים ללימודי תואר שני בחוג לביקורת באוניברסיטת בר-אילן. בפתח דברי הערתי שהייתי מייחל לכך שראש ממשלת ישראל יישא במוסד האקדמי נאום לאזרחי המדינה על חשיבות המאבק בשחיתות הציבורית המפלצתית. אבל זה חזון אחרית הימים; בינתיים השחיתות ממשיכה לחגוג.
כאשר החליטה השבוע ועדת הכספים של הכנסת להקציב סכום שנתי בסך שני מיליון שקלים לצורך השתתפות המדינה במימון משרדיו המפוארים והמרווחים של האזרח אולמרט, ובנוסף לכך להפוך את שתי מזכירותיו המטפלות בעסקיו הפרטיים לעובדות מדינה מן המניין, ניתן היה להסיק כי השחיתות השלטונית הגואה שהגיעה לשיאם בתקופת כהונתם של שרון ואולמרט נמשכת גם בתקופתו של נתניהו. תנועת אומ"ץ לא תעמוד מן הצד ותמתין לכך שתהליך ההסתאבות הבלתי נמנע של השלטון הנוכחי ילך ויחריף. בימים אלה אנחנו נערכים לפעילות מסועפת ומזורזת שהחלה מכורח הנסיגות כבר בתחילת דרכה של הממשלה החדשה.
ציון שלילי נוסף ניתן במבחן לחוסר רגישותו של נתניהו בדבר הצורך הדחוף להיאבק בשחיתות שבאה לידי ביטוי מוחשי וצורב בעת חלוקת תיקים בממשלתו, כאשר הפקיד בידיו של ליברמן המושחת את תחומי אכיפת החוק ומעורבות פעילה במערכת המשפטית. חוצפתו של ליברמן הגיעה לשיאים חדשים כאשר ביקש, לראשונה בתולדות המדינה, שתיקי המשפטים וביטחון הפנים יופקדו בידי מפלגת 'ישראל ביתנו' ולא כמקובל, בידי מפלגת השלטון. ליברמן הכניס למו"מ תיש בדמותו של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, אויבה המוצהר של המערכת המשפטית, כאשר תבע את המשך כהונתו.
בסופו של דבר "התפשר" ליברמן. פרידמן נשלח לביתו וחזר לכתוב ב'ידיעות אחרונות' מאמרי שטנה נגד שופטי בית המשפט העליון ונגד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שלא סר למרותו בתקופת עבודתם המשותפת במשרד המשפטים. המועמד החדש של ליברמן לתפקיד שר המשפטים היה עורך הדין פרופסור יעקב נאמן, פרקליטו האישי לשעבר וחברו הקרוב וגם פרקליטו של ראש הממשלה לשעבר אולמרט. ביבי הסכים מיד למינוי ואפילו על חשבון מכסת הליכוד. נאמן יעץ לו בעבר בעת הסתבכות בעלת אופן פלילי וכיהן אפילו כשר משפטים בממשלתו הראשונה, עד שנאלץ להתפטר אחרי שהוגש נגדו כתב אישום פלילי וצחי הנגבי ירש את מקומו.
ליברמן ואולמרט היו מאז ומתמיד חברים קרובים וללא ספק היה להם הרבה על מה לשוחח, כמי שצברו הון רב במהלך אישי והתעשרו במהלך שירותם הציבורי. השניים יכולים להחליף ביניהם גם חוויות משטרתיות. שניהם נחקרו בעשר השנים האחרונות עשרות פעמים ע"י המשטרה כחשודים בביצוע עבירות פליליות חמורות, תקפו את חוקריהם ופעלו להגביל ככל ניתן את כוחן של רשויות החוק. עכשיו יש לליברמן מטרה משותפת והיא לצלוח בשלום את היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ולעשות הכל בכדי שיסיים תפקידו בסוף שנה זו מבלי שיעלה בידו להגיש נגדם כתבי אישום.
בלגן בלשכה
היועץ המשפטי לממשלה החדש יתמנה באורח פורמאלי ע"י ועדת איתור, כפי שנקבע בשעתו, אבל אין ספק שמי שייתן אך הטון יהיה שר המשפטים נאמן. אני מקווה רק שהוא לא יוועץ קודם בחירת המועמד הנבחר עם ליברמן ואולמרט. מה שבטוח הוא שנתניהו, שכשל גם במקצוע המנהיגות במבחן לראשית תקופת כהונתו, ישחק תפקיד משני במינויו של היועץ המשפטי לממשלה החדש והוא גם לא יתערב אם תהיה פעילות של נאמן ואחרים בעד פיצול תפקידו.
אם כך יתרחשו פני הדברים, יהיה זה כישלונו השני של נתניהו במינוי יועץ משפטי לממשלה. בקדנציה הראשונה שלו כמעט הסתבך קשות בפלילים, כאשר גילה חוסר אונים מול שר המשפטים שלו צחי הנגבי (שעומד בימים אלה לדין פלילי בגין מינויים פוליטיים), שרקח אז מזימה יחד עם השר המורשע לשעבר אריה דרעי, למנות את מקרובם עורך הדין רוני בר-און ליועץ משפטי לממשלה. הם סמכו על כך שבר-און ידע מתי לסגור תיקים פליליים של אישי ציבור ואילי הון.
מי שהיה שותף פעיל למזימה זו של תפיסת שלטון החוק היה חברם, איל ההון דודי אפל, שנחשד בשיחודם של אישי ציבור בפרשת האי היווני שהבולטים בהם היו אריאל שרון ואהוד אולמרט, שנחלצו מהכלא דווקא בזכותו של היועץ הנוכחי מני מזוז
בר-און בעל הפה הגדול כיהן יועץ משפטי יום אחד בלבד. בהדרגה החל לטפס בקריירה הפוליטית והפך לשר האוצר ולאויבו הפוליטי המוצהר של מיטיבו נתניהו. אגב, השבוע גמל נתניהו לבר-און, כאשר חסם את דרכו לחזור ולכהן בוועדה למינוי שופטים כנציגה של קדימה. נתניהו עשה זאת גם כדי לרצות את חוגי הימין ולצרף לוועדה את חבר הכנסת אורי אריאל מהאיחוד הלאומי. בכך הפר נתניהו נוהג שעל פיו אחד מחברי הוועדה הינו נציג סיעת האופוזיציה הראשית.
אבל השורה האחרונה המדאיגה מעידה גם היא על כישלונו של ביבי למנוע מליברמן לשלוט בוועדה באמצעות יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, חבר הכנסת דוד רותם, איש אמונו של ליברמן שנתמנה גם כחבר הוועדה וישרת את אדונו כשהוא חבוש לסירוגין בשני כובעיו.
פרט מאלף: קדימה קיבלה בכל זאת פיצוי - בניגוד למקובל ממשיך צחי הנגבי לכהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, אבל יש לכך סיבה סמויה: הנגבי משמש יועץ סמוי של נתניהו ואולי הוא יסייע לו, בבוא הזמן, לצרף לקואליציה כמה מחברי הכנסת של קדימה בראשותו של שאול מופז.
מינויו של יצחק אהרונוביץ', נאמנו של ליברמן, כשר לביטחון פנים הינו בעייתי ביותר נוכח העובדה שליברמן שתל במשרד כמה מנאמניו כדי שישמרו על האינטרסים שלו ואולי יסייעו לו לקבל מידע חסוי על החקירות שמתנהלות נגדו. לפני זמן קצר פנתה אומץ אל השר אהרונוביץ' בדרישה שהוא ומנכ"ל משרדו חגי פלד, ימנעו מלהיות מעורבים במינויים או קידומם בדרגות במשטרה מדרגת סגן ניצב ומעלה, על-מנת שלא יהיה לחץ או פיתוי על קציני החקירות של ליברמן. לאכזבתנו, הסתפק אהרונוביץ בכך שאישר את קבלת הפנייה שלנו, וכך לא הותיר לנו ברירה אלא לנקוט בדרכים ציבוריות-משפטיות.
ציון נכשל אחרון בשלב זה מוענק לנתניהו בגין הבלאגן שחוגג בלשכתו, שהגיע השבוע לשיאו כאשר עוזי ארד, יו"ר המועצה לביטחון ויועצו המדיני של נתניהו, דרש לערוך בדיקת פוליגרף למזכיר הממשלה צבי האוזר בחשד שהדליף חומר לתקשורת. היחסים הפנימיים בין אנשי הלשכה עלובים. קיימת מערכת של השמצות הדדיות. בין השאר נטען שמנהל הלשכה, נתן אשל, לא מצליח למלא את תפקידו כראוי. איש העסקים רוני מאנמה הקדיח את התבשיל כאשר טען שאשל פועל נגדו.
השבוע צירף נתניהו את העיתונאי ניר חפץ כאחראי על מערך ההסברה והדוברות במשרדו, וע"י כך דחק את רגליהם של הדובר הנאמן יוסי לוי ויועץ ההסברה רון ברומר. חפץ צורף מיד לצוות המייעץ לכתיבת הנאום של נתניהו, שבעקבותיו תתעצם הממשלה ותשרוד ואולי גם תפרוץ, או שתמשיך להידרדר לכישלון שני.
מן הראוי לצטט לסיום את אמרתו של קיקרו: "להיכשל פעמיים באותה אבן זו חרפה". כך גם להיכשל פעמיים בראשות הממשלה.
