ניצחון מכריע למדינה במסגרת הליך הבוררות מול כיל במחלוקת מול המדינה על התמלוגים ממוצרי ים המלח: אתמול (יום ד', 10.11.16) ניתן פסק הבוררות השלישי והסופי בסכסוך בין הצדדים, הקובע את אופן חישוב הריבית וההצמדה שעל חברת מפעלי ים המלח (מי"ה) מקבוצת כיל לשלם למדינה בגין התמלוגים, ומחייב את כיל (על-פי חוות-דעת המומחים שהוגשו בהליך) לשלם למדינה סך של 230 מיליון שקל, בנוסף לסכומים שכבר נפסקו נגדה בהליכי הבוררות הקודמים.
הכרעת הבוררים מקבלת במלואה את אופן החישוב שהציעה המדינה באמצעות באי-כוחה - ד"ר גיל אוריון, עו"ד עודד רביבו, עו"ד דורון קול ממשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות'.
פסק הבוררות המרכזי בסוגיית התמלוגים ניתן ב-19 במאי 2014, ובמסגרתו נקבע כי כיל חבה בתשלום התמלוגים. לאחר פסק הבוררות הגיע שלב מתן החשבונות, שבו פירטו הצדדים באסמכתאות את הסכום שהמדינה צריכה לקבל מכיל, לטענתן, לאור החבות שנקבעה.
בפסק הבוררות המשלים שניתן ביוני אשתקד (ושאותו ביקשה כיל לבטל בבית המשפט, אך בקשה נמחקה), קיבלו הבוררים - שופטת העליון בדימוס
טובה שטרסברג-כהן ועורכי הדין אלכס הרטמן ו
רם כספי - את רוב טענות המדינה באשר לאופן חישוב התמלוגים שכיל צריכה לשלם עבור שימוש העבר במינרלים שהיא מפיקה בים המלח ובאתרים אחרים שהינם משאבי טבע של המדינה.
כיל טענה כי למדינה מגיעים 90 מיליון דולר כתמלוגים משנת 2000 ועד למועד התשלום - דצמבר 2014. אולם לדעת המדינה, החישוב לא שיקף את מה שנקבע בפסק הבוררות, והבוררים נדרשו לפסוק בנוגע למספר מחלוקות שנפלו בין הצדדים בנוגע לאופן החישוב.
בין היתר נדחתה טענת כיל כי כאשר מופקים מים המלח רק אחוזים בודדים מחומרי הגלם המצויים במוצרי ההמשך שהיא מוכרת, אזי היא לא צריכה לשלם תמלוגים בגינם. הבוררים קיבלו את טענת המדינה כי על כיל לשלם תמלוגים על כלל מוצרי ההמשך, ללא קשר לשיעור חומר הגלם מהמוצר המופקים מים המלח.
טענה נוספת של כיל שנדחתה בפסק הבוררות המשלים הייתה כי עליה לשלם תמלוגים על מוצרי החברות-הבנות בהתאם לשיעור האחזקה בהן. הבוררים קבעו כי על כיל לשלם את מלוא התמלוגים, ללא קשר להיקף האחזקות.
"משמתקיימת שליטה של כיל בחברות הקונצרן, מחויבת מי"ה לשאת במלוא סכום התמלוגים, לא קשר למבנה אחזקותיה בהון המניות בחברות הקונצרן", נקבע בפסק הבוררות.
עוד טענה כיל כי יש להפחית מהתמלוגים הוצאות אנרגיה, הוצאות על טיפול בחומרי גלם ואחסון של חומרי גלם. גם טענה זו נדחתה ברוב קולות של עו"ד הרטמן והשופטת בדימוס שטרסברג-כהן, שקבעו כי ההוצאות הללו אינן מותרות בניכוי. טענה נוספת של כיל שנדחתה על-ידי הבוררים נגעה לסדר החישוב בעניין ההפחתות מהסכום שצריך לשלם עליו תמלוגים.
בסוגיה אחת שהייתה במחלוקת התקבלה עמדת כיל: הבוררים קיבלו את טענת החברה כי כאשר היא עורכת העברה של חומר גלם מישראל לסין והייצור נעשה בסין, אזי היא רשאית להתחשב בערך ההובלה בחישוב התמלוגים ולהפחית את הוצאות ההובלה מהתמלוגים.
בהמשך לכך, חויבה כיל לשלם למדינה בגין התמלוגים 90 מיליון דולר בפסק הבוררות הראשון, ו-60 מיליון דולר נוספים בפסק הבוררות המשלים.
לאחר שמחלוקת זו הסתיימה, נותרה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לסכום הסופי שכיל צריכה לשלם למדינה כתמלוגים, לאחר חישובי ריבית והצמדה.
על-פי פסק הבוררות שניתן אתמול, סכומי התמלוגים ששולמו בחסר יומרו לשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר במועד החיוב המקורי ממועד החיוב המקורי הסכומים יישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה. הבוררים דחו את טענת כיל כי יש להפחית מהריבית הקבועה בחוק לאור התנהלות המדינה שבמשך שנים לא דרשה את התמולגים.
פסק הבוררות ניתן בדעת הרוב של שופטת בית המשפט העליון בדימוס, טובה שטרסברג-כהן, אליה הצטרף הבורר עו"ד אלכס הרטמן, ובניגוד לעמדת המיעוט שהביע הבורר עו"ד רם כספי, שקבע כי רק 50% מסכומי הקרן ישוערכו בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, ו-50% הנותרים יישארו צמודים לדולר עד למועד הפירעון בפועל.