"העין השביעית" היה בעבר ביטאון שהוצא על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה שעסק בביקורת התקשורת בישראל, כביכול, ללא זיקה ויומרות פוליטיות. הביטאון, עקב סיבות תקציביות כנראה, הפך לעיתון מקוון בו כותבים בכירי התקשורת, בעקר יוצאי העיתונות המודפסת, אך גם אחרים, כמו העורכת כרמית גיא. בעיקרו של דבר מדובר בביטאון של קבוצת התייחסות אליטיסטית בתקשורת המייצגת שכבה מוגדרת ודקה מאוד בציבור, שאיבדה זה מכבר את עמדות המפתח שלה וכעת מנסה לבסס את מעמדה באמצעים "דמוקרטיים" אחרים, כמו ביסוס מעמדו של בית המשפט העליון ורפורמות שלטוניות שישלימו את תהליך החלשת השלטון הנבחר.
מכל מקום, גוף המתיימר לפעול מחוץ למסגרת המפלגתית הרגילה והמבקש לכאורה לבסס את המשטר הדמוקרטי בישראל, ללא זיקה להשקפות פוליטיות, אינו יכול להקים לעצמו סתם כך עיתון אידיאולוגי ועליו להסוות את המסר האידיאולוגי "בביקורת התקשורת". זו דרך מתוחכמת מעט, אבל גם דרך עקיפין זו סופה להיחשף.
מאחר ש"העין השביעית" מיועד לקהל קוראים מוגדר, ממילא המפורסם בו אינו צפוי לעורר סערה מיוחדת. אף אני לא הייתי מייחד רשימה העוסקת ביומרתה של "העין השביעית" לספק לנו ביקורת "בלתי משוחדת" על הנעשה בתקשורת הישראלית, אילמלא יומרתו של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" הנהנה מתקציבי עתק (וכן משכורות נאות מאוד למועסקים בו) להשפיע על מבנה המשטר בישראל, האיזון בין הרשויות השונות ועל תוכן החקיקה, וכל זאת מחוץ למסגרת ההליך הדמוקרטי הרגיל ותוך ניצול משאבי הון פרטי. בשפה פחות עדינה, ניתן לראות במכון לוביסט לכל דבר ועניין הממומן על-ידי גורמים פרטיים ואשר יש לו מטרות פוליטיות מובהקות.
כך למשך כתב השבוע עורך הארץ לשעבר, חנוך מרמרי, ביקורת תקשורתית בלבד על נאומו של ראש הממשלה:
"כך נראה נאום שאין לו כתובת ברורה. זה לא נאום של מנהיג לעמו, נאום שתובע כאב ואורך רוח למען מטרה נעלה. לא נאום פיוס של מנהיג לאויביו, שמבקש לגעת בהם ובכאבם ולתעלו לאפיקים של הידברות. זהו נאום רצוף התניות שכל מלה ומשפט בו מנוסחים בזהירות משפטית. כל לקיחת חזקה מבוטאת בנחרצות, כל נתינה - מותנית. לכאורה הוא ממוען לכתובת אחת, שדרות פנסילבניה 1600, וושינגטון הבירה, אבל הוא מואזן, נצפה ונמדד בכל זירה מדינית בעולם ועליו לרצות, במידה זו או אחרת, את הקהלים המקצועיים השונים הצופים בו".
האם זו ביקורת תקשורתית? ממש לא! הכותב ממש אינו מרוצה מנאומו של ראש הממשלה וזו כמובן זכותו, הוא מצר על כך שהנאום לא הפעים את הציבור בנוגע לכאב שבוויתור ולאורך הרוח בהשגת המטרה הנעלה (כנראה השלום) ולא הלהיב את אויבינו במחוות פיוס נרגשות הנוגעות לכאבם, ואיני בא בטרוניה על כך. אין חולק על זכותו של הכותב להסתייג מנאומו של ראש הממשלה, קיימת מחלוקת ביחס לאריזה בה מוצגת לנו סחורה זו.
על-מנת לארוז את ביקורתו הפוליטית והאידיאולוגית בתבנית של ביקורת תקשורתית גרידא מסביר לנו הכותב:
"נדמה לי שבין כל פרשנינו המצוינים ועיתוניהם העוטים תכלת מדינית, כולנו חרגנו השבוע מפרופורציות. נסחפנו. נראה שגם התקשורת, המסניפה עוד ועוד את אדיו הדלילים של המופע הלא-היסטורי הזה, גם היא חלק מן המזרח התיכון הישן".
נדמה לי שכולנו חרגנו מפרופורציות כאשר קיווינו כי מקבוצת אנשי תקשורת בעלת זהות פוליטית מובהקת נזכה לקבל ביטאון מקצועי (מקוון) שעניינו ביקורת התקשורת בלבד. אין לצפות זאת מ"העין השביעית" ממש כשם שאין לצפות מ"המכון הישראלי לדמוקרטיה" שיפעל באמת לקדם ערכים דמוקרטיים - הגיעה העת להסיר את הפרגוד ולגלות מי ומה באמת מסתתרים מאחורי פרגוד המכובדות.
