להחמיר את הנהָלים
המאבטח לשעבר, יואל דזנשווילי, שיצא למסע הרג לילי בירושלים, פוטר מעבודתו. אולם השאלה היא, מדוע למרות מצבו הנפשי המעורער, המשיך האיש להחזיק באקדח ברישיון. למרבה הצער, אין זה מקרה ראשון שכלי נשק מורשים, המוחזקים בידי מאבטחים או אזרחים, מנוצלים למטרות רצח.
מקרה זה, כמו מקרים רבים אחרים, אומר דרשני. מדוע משרד הפנים אינו עורך בדיקות תקופתיות לנושאי נשק לבירור לא רק כשירותם הפיזית, אלא לא פחות חשובה היא אבחון כשירותם הנפשית.
האם לא ראוי היה לברר את נסיבות פיטוריו של המאבטח ולשלול ממנו את נשקו על-רקע מצבו הנפשי, ובכך למנוע פגיעה באזרחים חפים מפשע? האם לא די בכל מקרי הרצח שאירעו עד כה, של בני משפחה או של אזרחים תמימים, כדי להפיק את הלקחים המתאימים ולהחמיר את הנהָלים והפיקוח על נשיאת נשק? מדוע מחכים חלילה לאסון הבא, כשיהיה כבר מאוחר מדי?
נישה זרה
חברת 'אגד' היא חברה מסחרית לכל דבר, הפועלת על-פי חוקי היצע וביקוש. פתיחת קווי המהדרין, שבהם יש הפרדה בין המינים, באה בעקבות דרישת החרדים, המהווים פלח ניכר של ציבור הנוסעים בחברה, ולא משום שהקואופרטיב חזר בתשובה.
קווי המהדרין פועלים רק באזורים חרדיים ומיועדים איפוא למגזר זה בלבד. לא ברור איפוא מדוע קווים מגזריים אלה מפריעים לפמיניסטיות שבינינו, ומעוררים את מחאתן הציבורית.
כידוע, לחברה החרדית יש קודים של התנהגות וכללי משחק מִשֶּׁלָּהּ, שאינם מובנים כלל לעולם החילוני. חוקי הצניעות הם המובהקים שבהם. הקווים הייעודיים נועדו למנוע חיכוך ומגע גופני בין שני המינים בקווים הצפופים. ההסדר מקובל על גברים ונשים כאחד במגזר זה. עובדה היא שלאחרונה מתגבשת יוזמת תמיכה של נשים חרדיות בקווים אלה, והן מחתימות נשים בנושא. לכן ההתערבות הפמיניסטית מהווה פגיעה עקרונית בעולם הערכים החרדי.
לא סוד הוא כי הנסיעה של נשים חילוניות בקווים אלה נועדה למטרות פרובוקטיביות בלבד, וחבל שכך. אל לתנועות הפמיניסטיות לפעול בנישה לא להן. מוטב שיקדישו את זמנן ומרצן למען מטרות חשובות יותר, כמו מאבק נגד הפיכת נשים לאובייקט גופני בפרסומות והתגברות האלימות נגדן. ובא לבנות ציון גואל.
שירות דוב למפגינים
כל הכבוד לרב טוביה וייס, מנהיג העדה החרדית, על ההוראה הנבונה שהוציא לציבור, שלא להפגין נגד מצעד הגאווה בירושלים. דומני כי חוסר התגובה הוא התגובה הנכונה ביותר למצעד, וההתעלמות היא ההפגנה הטובה ביותר.
מעֵבר לחיסכון במשאבים כספיים (מהקופה הציבורית כמובן) ובכוח אדם משטרתי, יש לזכור כי ההפגנה אינה משרתת את המטרה של המפגינים המתנגדים למצעד. נהפוך הוא, היא עושה שירות טוב לצועדים, ויחסי ציבור חינם אין כסף ל'בית הפתוח'. וזוהי ודאי לא מטרת המפגינים, המעוניינים להעלים את התנועה ואת המצעד מן המפה ומהתודעה הציבורית. כל התלהטות רוחות תביא רק להאדרת התנועה ולפרסומה המזיק.
לתשומת לב הימין המתלהם!
מבחן אזרחות
עבדאללה, מלך ירדן, חידש לאחרונה מסורת ישנה של מלכי המזרח, להתחפש לאזרח רגיל, כדי לבדוק את רמת השירות לאזרח באגפים השונים שפנה אליהם.
אולי כדאי שראש הממשלה בנימין נתניהו, האזרח הראשון במדינה, יאמץ רעיון זה של שכנינו הלכה למעשה, כדי לעמוד מקרוב - בגובה העיניים, תוך התנסות אישית - על טיב השירות לאזרח במשרדים השונים ולייעל אותו. הוא הדין לראשי ערים והמועצות המקומיות שיבקרו מחופשים באגפים השונים, כדי לשפר את השירות העירוני מתוך התרשמות אישית לרווחת התושבים.
תחפושת? לא רק בפורים. האם זו הייתה כוונת המשורר: מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע?
פשוט לתת שירות
דומני כי יותר מכל ייזכר אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים הקודם, בזכות הסיסמה שטבע "פשוט לתת שירות".
אחרי הישגי שיא בתיירות וצמצום ההגירה השלילית בקדנציה שלו,
מצביע דוח מבקרת העירייה לשנים 2007/8, שחלה עלייה במספר התלונות שהוגשו לעירייה, וירידה במספר התלונות המוצדקות. עובדה זו מלמדת בבירור כי הסיסמה חילחלה היטב בתודעת העובדים והציבור כאחד.
נראה כי הציבור מודע לזכויותיו כמקבל שירות. עם זאת, הירידה במספר התלונות המוצדקות משקפת את שיפור השירות לאזרח ושיפור היחס של עובדי העירייה, נותני השירות, לפונים אליהם. נותר רק לקוות שראש העיר הנוכחי, ניר ברקת, ימשיך במסורת מבורכת זו לרווחת התושבים, וכי ראשי ערים נוספות יאמצו אותה.
במומו פוסל
חוזרים בשאלה הם מצרך מבוקש בעיתונות החילונית, משום שהם מספקים הצצה בלתי אמצעית לעולם החרדי בפרט והדתי בכלל. הנושא העסיסי נתפס איפוא כבעל פוטנציאל לרייטינג גבוה. אולם דומני כי בראיונות איתם אין כל חדש.
שתי תופעות, המאפיינות חוזרים בשאלה, באות לידי ביטוי מובהק בכל ראיון בנושא.
האחת היא התופעה האפולוגטית, שמטרתה להצדיק את הצעד הגורלי של נטישת הקהילה הדתית או החרדית על-ידי הכפשתה או הצגתה באור לא חיובי. מאחורי ההכפשה עומדת ההשלכה הפסיכולוגית הידועה בנוסח חכמינו: 'הפוסל - במומו פוסל!' החוזרים בשאלה מנסים לצייר את הקהילה החרדית כקהילה חשוכה, צרת אופקים ונעדרת כל השכלה. ולא היא.
בניגוד לדבריהם, למורת רוחם של כל המלעיזים למיניהם, יש כיום ספרייה חרדית עשירה מאוד, הכוללת ספרי מתח ובלשים, ספרי מדע ומדע בדיוני, ואף אנציקלופדיות (המפורסמת שבהן היא האנציקלופדיה של אלוף הג'ודו לשעבר הרב הלפרין), שאינם מביישים כל ספרייה אחרת ואף יכולים להתחרות איתה. בבתי הספר החרדיים מאמצים את הלומדות הפדגוגיות של חש"ב, ובנוסף קיימות מכללות חרדיות בכל המגמות לגברים ולנשים, וחוגי הכשרה למיחשוב ולהיי-טק. לא סוד הוא כי מהחברה החרדית יצאו לא מעט כוכבים, שהם יועצים אסטרטגיים בתחום הביטחון, הרפואה והכלכלה, ביניהם הרב פירר ואיש העסקים והפטנטים יוסף שניידר. אי-אפשר להתעלם גם מהנבחרת החרדית המצטיינת בכנסת - הח"כים גפני, ליצמן והרב רביץ ז"ל.
תופעה נוספת הראויה לציון היא תפיסת העול השגויה של המצוות שהביאה לחזרה בשאלה. תפיסת היהדות היא שהמצוות, שהן חלק בלתי נפרד מאורח החיים, הן מכשיר מובהק לעיצוב האישיות ולגיבוש הזהות האישית. בדומה למשקולות, המפתחות את הגוף, כך המצוות מעצבות את האדם ומפתחות את אישיותו החיובית.
אז איך מחמיצים את טעם החיים?
