בוועדה לבחירת שופטים נפל דבר.
בעצם שני דברים:
הדבר המשני בחשיבותו הוא שהוועדה התכנסה לאחר שנה של שיתוק.
אבל הדבר הבאמת חשוב שנפל בוועדה הוא השינוי הגורלי בסדר החשיבות של החברים בה.
במה דברים אמורים?
יושב-ראש הוועדה, על-פי החוק, הוא שר המשפטים והוא זה היושב בראש השולחן.
אלא שבמשך השנים השתרש נוהג שבראש השולחן, לצד שר המשפטים, יושב נשיא בית המשפט העליון - דבר שיש בו להצהיר על שותפותו של הנשיא בניהול הוועדה, וכן לבטא את מעמדו וחשיבותו של הנשיא כלפי שאר חברי הוועדה.
והנה בישיבה האחרונה התברר שהדברים אינם כתמול שלשום: התברר שבראש השולחן יושבים לא שניים אלא שלושה: שר המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון, והשר הנוסף החבר בוועדה, הלא הוא השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן.
ולא זו אף זו: חדי העין הבחינו - אוי לעין הרואה - שלשני השרים כורסה עם משענת גבוהה יותר מזו של נשיאת בית המשפט העליון.
היתכן שנשיאת בית המשפט העליון כך נדחקה מרום מעמדה? האם יד המקרה בדבר? מי שקצת מצוי במשחקי הכבוד והחשיבות במסדרונות השלטון יודע אל נכון, שאין שום מקריות בעניינים הגורליים הללו. דבר שבעיני האזרח ברחוב נראה נטול חשיבות וקטנוני - מתנפח לממדים דמיוניים וחורצי גורלות שעה שהוא נוגע לאנשי שררה.
והשאלה על מקומה עומדת: מה יש לחבר הוועדה גלעד ארדן לחפש בראש השולחן?
אבל שר האירוניה לא יניח לאירוע הקוסמי הזה לחמוק מבין ידיו: בתום הישיבה יצא השר ארדן אל העיתונאים ובישר להם, בין היתר, את הבשורה הבאה: "סוף-סוף הוועדה מתכנסת אחרי כמעט שנה. אני חושב שזאת הבשורה הכי חשובה. כולנו מבינים שקודם כל מה שמעניין את הציבור זה לקצר את התור בבתי המשפט, וכל המאבקי אגו זה הדבר הפחות חשוב לדעתי".
הייתכן שהאיש שכך בועט ומזלזל בחשיבות "המאבקי אגו" - סובל, הוא עצמו, מנפיחות קלה באגו?
ועתה, לא נותר לנו אלא לצפות במתח לישיבה הבאה של הוועדה ולהיווכח שמא הנשיאה ביניש כבר תשב אז על שרפרף.
