אכן, פנים רבות לה לכותרת.
אם ה-ש' היא ימנית קיימות שתי אלטרנטיבות:
1) מזמרים בכלא ששמו התקווה;
2)מזמרים בכלא את ההמנון הלאומי;
אם ה-ש' היא שמאלית קיימות שלוש אלטרנטיבות:
1) אנשי השררה יושבים בכלא ושמו התקווה;
2) אנשי השררה בכלא, והתקווה היא ההמנון – אין קשר בין הדברים;
3) ישיבת אנשי השררה בכלא היא היא תקוותנו;
ומכמה סיבות, ולאחר שהשקעתי המון בניתוח הבעיה הסבוכה, אפילו התייעצתי עם המלומד הפרופסור כהנמן – החלטתי לבחון באלטרנטיבה האחרונה, והסיבה העיקרית היא שאני כתבתי את הכותרת ויודע הדיוק למה התכוונתי.
התכוונתי ל: שרים בכלא, התקווה!, כלומר: ישיבת אנשי השררה בכלא – היא היא תקוותנו.
כן, זה לא נעים להיות שר בכלא, אנו גם לא בוטחים כבר יתר על המידה במערכת המשפט, כך שלא לגמרי בטוח שההחלטות הן שקולות ומדודות, אך אנו ודאי שומרי חוק, ומכבדים את החלטות בית המשפט, על אף הספק הרב שהן מעוררות בנו.
אך גם אם ההחלטות לא נכונות, שרים אלה ראוי שירצו עונשם עד תום תומו, כי הם התגייסו בעצם ישיבתם בארץ להגן על המולדת, המולדת קוראת להם לדגל (של חצר המפקדים בכלא) והם חייבים להתייצב.
כפי שלמדנו בשנים האחרונות, זהו קצה קצהו של הקרחון, הפוליטיקה הישראלית והמינהל הציבורי שלה חולים במחלה ממארת, הסיבה העיקרית היא השאננות אשר הסיטה את הגניוס היהודי מכיוונים של שמירה על העם והמולדת, לכיוונים של שמירת הזהב והדולרים בשוויץ, והתכשיטים והעדיים של בנות הזוג.
מחכמים הפכנו לחוכמולוגים, מעם הספר הפכנו לעם הסחר מכר.
והשרים האלה אשר ירקיבו בכלא, בין אם אשמים הם ובין אם לאו, הם הם תקוותנו, הם הם הקורבנות שאנו מעלים לעולה בצדק רב, על-מנת להציל את העם והמדינה.
הייתי מציע אותם לחמאס, שניהם, במקום גלעד שליט, עם הבטחה לשליש.
אני מתבטא באופן חריף בקיצוניותו נגד בית המשפט, אני משוכנע שבית המשפט עשה ככל יכולתו על-מנת שייצא משולחנו דין של צדק, אבל בית המשפט אינו מסוגל, בית המשפט איבד את כוחו, הוא עסק שנים בעניינים שהם ברומו של עולם, תך הזנחה רבתי של המינהל הציבורי, מסיבות שמובנות לי אך אני מתקשה לפרטן בציבור (אולי יבוא היום וייקל עלי לפרט), אנחנו התרגלנו למינהל הקלוקל הזה, ובית המשפט דהיום חסר כל יכולת להתמודד עם המינהל, אפילו אם יתהפך לו פתאום.
אני מאוד מקווה שמי שנכנס היום לכמה שנים, אלה לא בניזרי ושר האוצר שאני לא זוכר איך קוראים לו - מי שהולך לשבת זו הקונספציה, השיטה, שהיו חברים בה אנשים מן ההון, השלטון והעיתון, ומקרב השלטון בו שותפים כל בכירי שלוש הרשויות, למעט מיעוט בטל בשישים מקרבם, אשר שמר על צלם, גם בכאוס ששרר ושורר כאן.
ואם לא נלמד עכשיו, מי יודע אם נלמד אי פעם.
עלו והצליחו שרים, "שים חרה בה" הוא מושג אשר ודאי תכירו בשנים הקרובות, אבל מה שיקל עליכם שם, בתאים האפלים והמעופשים, זה שאתם בישרתם את האביב, לפחות בואו נתפלל שכך יקרה, וסבלכם לא יהיה לשווא.
