ממה (לא) מודאג נחום ברנע

הוא איש רציונאלי. לפחות כך הוא חושב את עצמו. מהסיבה הזו, הראיונות שהעניקה בעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון, הניעו אותו אל המקלדת, כדי לשתף אותנו בדאגות שלו. בכל זאת - יש לו חשבון בבנק הפועלים, ובעלת שליטה ששומעת "קולות מהחלל החיצון", עלולה לגרום צרות לכסף שלו. תחת הכותרת "גם היא בנביאים", כתב נחום ברנע: "כלקוח של הבנק אני מודאג. האם יכול להיות שבעלת השליטה איבדה את השליטה? ואם כן, איך זה ישפיע על החסכונות שלי? האם אני יכול להיות בטוח שבעלת השליטה לא תשמע בת-קול שתאמר לה, קחי את השקלים של האיש הזה והשקיעי אותם בסדנא לגלגול נשמות?" [ידיעות-אחרונות / 22.6.09]. "בת-קול" הוא כתב. שרי אריסון איננה "הנביאה" היחידה, במדינתנו המשופעת בנביאים. רובם אגב, בניגוד למה שחושבים, מתנבאים בנושא השלום. דווקא מהנביאים האלה, ברנע אינו חושש. הסופר דויד גרוסמן הוא אחד הבולטים שבהם. "קרה לנו נס", התפעם גרוסמן ביום החתימה על הסכם אוסלו ב', "אנחנו בתחילתו של נס. אנחנו בתחילתו של סיכוי להיוולד מחדש" [שיחת-ועידה / ערוץ 1 / 28.9.95]. תאריך התפוגה שהיה רשום על הנס של גרוסמן היה "נצח-נצחים". חלפו 14 שנה מאז התנבא, והנס עדיין משרך דרכו, ומעצמה מזדקרת השאלה: מה מעכב אותו? גרוסמן יודע. תחת הכותרת "ביושר ובאומץ" נוזף הנביא בראש הממשלה נתניהו, משום שבנאום בר-אילן "הוא לא הישיר מבט אל המתנחלים ולא אמר להם את מה שהוא יודע היטב: מפת ההתנחלויות סותרת את מפת השלום" [הארץ / 17.6.09]. מאיפה הוא יודע? בת קול. גרוסמן, כמו רבים מנביאי השלום, זוכה לעיתים לשמוע בת קול שמספקת את ההסבר לעיכוב השלום: "מפת ההתנחלויות", היא אומרת, חוזרת ואומרת. הוא כל כך מוקסם, שתמיד הוא שוכח לשאול אם היא מתכוונת לאותן ההתנחלויות שמופיעות בספרי הלימוד של ילדי הפלשתינים. קבלו עוד ציטוט מרשימתו של ברנע: "בספרה היא (גברת אריסון) מדווחת שב-1966 אמרה לה מתקשרת שהיא עתידה להוביל את עם ישראל. היום אני מאמינה שאכן יש לי שליחות בעולם הזה, שליחות להנהיג ולהוביל". גם זה הדאיג את ברנע. "יש בעולם לא מעט אנשים שמקבלים את האמירות האלה", כתב ברנע, "כדברי אלוהים חיים". מעניין, גם יואל מרקוס, שהשכינה בוקעת ממקשיו, בחר להשתמש במילים "דברי אלוהים חיים" [הארץ / 19.6.09], אחרי שקרא את דברי התוכחה של גרוסמן. אלא שאצלו זה יצא מאותו מקום שמדאיג את ברנע. העקשנות של הנביא גרוסמן להתעלם מהמציאות שבה הנהגת הפלשתינים לא מוכנה להגדרת ישראל כמדינת העם היהודי, ולא מוכנה לוותר על מה שהם מכנים "זכות-השיבה", מוכיחה שאותה בת-קול שבישרה לו על הנס ב-95', לא מרפה ממנו עד היום. ברנע מודאג מהקולות ששומעת שרי אריסון, ואין לו שום בעיה עם הקולות ששומע דויד גרוסמן. ניחוש שלי: גם הוא שומע את אותה בת-קול.