יושב-ראש הכנסת, ראובן רובי ריבלין, פועל בימים אלו להחלפת היועצת המשפטית של הכנסת, עורכת-דין נורית אלשטיין, לאחר שזו האחרונה לא אישרה לח"כ משה מוצי מטלון ("ישראל ביתנו") נהג על-חשבון המדינה, בשעה שקבעה כי האישור שניתן לו על-ידי היושב-ראש ריבלין "חורג מהנהלים והתקנות". מטלון, להזכיר לציבור, הוא נכה 100 אחוז כתוצאה מפציעה במהלך שירותו הצבאי.
אין זה סוד, שכבר בעבר התבטא ריבלין נגד מינויה של עורכת-דין אלשטיין ואף טען כי הוא נכפה עליו בקדנציה הקודמת שלו ש"לא בתום לב". מכך ניתן להסיק, כי התנהלותה של עורכת-הדין המכובדת מול חבר-הכנסת המכובד הייתה בעצם הקש ששבר את גב הגמל, במקרה זה גבו של "הגמל" ריבלין.
לעניות דעתי, עורכת-דין אלשטיין נהגה על-פי חוק, הנהלים והתקנות כאשר לא אישרה לחבר-הכנסת מטלון את מבוקשו, בניגוד להמלצת היושב-ראש. אולם עם כל הכבוד לחוקים, לתקנות ולנהלים יש בכל זאת חוק אחד שאמור להנחות בן אנוש בעומדו מול נכה 100 אחוז שנכותו נגרמה במהלך הגנה על המולדת -
חוק ההיגיון. או אם תרצו, תבונה ורגישות. ואת אלה לא הפגינה עורכת-דין אלשטיין, לפחות לא הפעם.
אבל לא רק זאת: עורכת-דין אלשטיין משמשת מזה כמה שנים כיועצת משפטית של הכנסת, ובעבר כבר היו לה אי-אלו תקריות עם נבחרי ציבור. בשנים בהן היא משמשת בתפקידה היא הייתה עדה להוצאה של מאות מיליוני שקלים לשווא על-ידי נבחרי ציבור ולא זכור לי כי אי-פעם נשמע קולה בשער. די לציין מקרים, שכנראה לא הזיזו לה, ובהם בזבזו חברי-כנסת מאות אלפי שקלים בשנה על-ידי פתיחת יותר מלשכה פרלמנטרית אחת, וזאת משיקולים של "קשר עם הציבור". ואני כבר לא מדבר על מקרים שנחשפו על-ידי מבקר המדינה ובהם הוכח כי חברי-כנסת רכשו מהקופה הציבורית ציוד לביתם ולבני משפחתם בנימוק שזה נועד לשרת אותם בקשרים שלהם עם תומכיהם. גם אז היא נאלמה דום.
מי שטוען, בצדק או שלא בצדק, כי ייקוב הדין את ההר, מן הסתם חייב להפגין עקביות לאורך כל הדרך. לא יעלה על הדעת, שמחד-גיסא יגלו הממונים על האכיפה ויישום הנהלים פשרנות וותרנות מאין כמותן, אבל מאידך-גיסא "יילכו עד הסוף", לטוב או לרע. ואת זאת הייתה אמורה עורכת-דין אלשטיין לדעת. ומשלא ידעה, או לא רצתה לדעת, ייטב לה וליושב-ראש ריבלין אם תפנה את כיסאה בלי רעש ובלי צלצולים. ויפה שעה אחת קודם!