שמו של אדם נבחר אומנם על-ידי הוריו, אולם הוא ניתן לשינוי בהיותו בוגר, ולכן, כל אחד בוחר את שמו בין במעשה בין במחדל. במדינת ישראל - השם ניתן לבחירה/לשינוי החל מגיל 18 הוא גיל הגיוס לצה"ל. לפיכך, חזקה על כל בגיר כי הוא שלם עם שמו, אחרת - בידו לשנותו.
רבים מתלוננים כלפיי, על כי אני מכנה את נשיא ארצות הברית בשמו - חוסיין - כאילו אני מעליבו או פוגע בו על-ידי כך, כאילו מדובר בכינוי-גנאי ולא בשמו שלו, אותו הוא בעצמו בחר מתוך רצון ובחירה עצמאיים, וסיבותיו עמו. לא אני בחרתי לו את שמו, ויתרה מכך, לאור מהלכיו הפוליטיים אני אף סבור כי שמו הולם לו להפליא, ותואם ככפפה ליד את עמדותיו הפוליטיות ובעיקר - את מהלכיו המדיניים.
מותר ומתאים לכנות את ברק חוסיין אובמה - בשמו האמצעי, בדיוק כפי שמותר, ראוי ומקובל לכנות כל אחד ואחד, באחד משמותיו. התמקדות בשם האיש, כבסיס להתקפת מאמר, היא ירידה לרמת טיעון נחותה ואינה הנחתה של ביקורת בונה.
אולטימטום - מטבע ברייתו הוא מהלך בוטה, קיצוני, משפיל, וכאשר למרבה המזל של מי שמאוים באולטימטום מתברר כי האולטימטום הוא גם חסר שיניים - הרי האולטימטום הוא בהחלט חוזר כבומרנג לשולחו, כבמקרה האומלל של האולטימטום המטומטם אותו שיגר חוסיין (נשיאה של ארצות הברית של אמריקה) לעבר ממשלת ישראל.
גם בלי תארי לוואי - עצם המונח אולטימטום אינו מעשה נשגב, שיש להגן עליו בחירוף נפש, כפי שנוקטים כמה יפי נפש, אשר נפשם יוצאת לקראת אויבים ומעוררים אצלי שאט נפש. קל וחומר כך הוא המצב - כאשר האולטימטום משוגר ממדינה א' כלפי מדינה ב' המצויות, לכאורה, ביחסי ידידות, ללא כל קשר למאווייו של הנשיא חוסיין.
אין כאן רק מאמר-הסבר למאמרי הקודם בעניין זה ("אולטימטום מטומטם"), ואין כאן רק תגובה לתגובה, אלא יותר מכך - יש כאן בהחלט הבהרה של דברים בדרך ההיגיון הבסיסי, ואישוש הלגיטימציה להביע עמדות, תוך הגנה על המעמד של העיתונות האינטרנטית המותקפת במקרה זה ללא כל הצדקה ובחוסר תום לב.
יובהר, מי שרוצה לחפש ביטויים שראוי לתקוף אותם, ימצא אותם יותר מאשר במאמריי - ביומני הכנסת ובפרסומים אקדמיים, בפסקי דין ובמאגרי המידע.
