היום אמור להיכנס לתוקפו מס הבצורת. אין להתעלם ממצבו החמור של משק המים, אך כרבים מתושבי מדינת ישראל הייתי מצפה לדיון הגון ואמיתי בנושא ואפרט:
המשבר במשק המים אינו דבר חדש. הוא מלווה אותנו כבר שנים רבות. הטיפול בפתרונות השונים למצב היו צריכים להתחיל כבר לפני שנים. הדברים לא נעשו ועתה, על האזרח הקטן לשלם, ובמזומן, על מחדלי הממשלה.
אין מדובר רק בנושא התפלת מים אותו היה צריך להוציא לדרך כבר לפני שנים. גם הטיפול במי שפכים והשבת קולחין, הטבת מים מליחים, תפיסת מי שטפונות, הפרדת מערכות הביוב ממערכות ניקוז מי גשמים לשם תפיסתם, ועוד ועוד נושאים, לא טופלו כלל או טופלו באופן חלקי בלבד.
הסיבות לכך היו מגוונות: החל מעצלנות ממשלתית/ממסדית טיפוסית, עבור לבעיות בירוקרטיות וחוקיות, עבור לבעלי אינטרסים שונים וכלה בבעיות תקציביות.
מטבע הדברים, הטיפול בנושא המים הוא רב-שנתי ומתמשך הן בכל הקשור לצריכה עודפת והן בנושא שיפור והגדלת מאגרי המים של מדינת ישראל.
היו שנים שהבעיה לא הוצגה במלוא חומרתה מכיוון שבחסדי שמים היו אלו שנים ברוכות בגשמים ואותם נציגים שלטוניים או בעלי אינטרסים שונים דאגו להציג נתונים מעוותים שהסתמכו על נתוני הגשמים באותן שנים, בה בשעה שהנתונים הסטטיסטיים הן של ממוצעי המשקעים לאורך שנים, קצב גידול האוכלוסיה ומאפייני צריכת המים ומגמתם ידועים וברורים לכל אנשי המקצוע בתחום.
אלא שלנתונים סטטיסטיים יש צד נוסף מעניין לא פחות:
למיסים ולגזרות המוטלים על הציבור מסיבות המוגדרות כצורך השעה יש נטייה סטטיסטית להישאר עימנו לשנים רבות נוספות בצורה מלאה או בצורה חלקית. גם בנושא מחיר המים ברצוני להזכיר ש"תעריף ג" הנוכחי, עוד לפני "מס הבצורת", מהווה למעשה קנס על צריכת מים יתרה מעבר ל-30 מ"ק בחודשיים. האם נציב המים מוכן להתחייב על כך שברגע שתיפתר בעיית המים (על-ידי התפלה או כל פתרון אחר) "מס הבצורת" יבוטל לחלוטין?
הראש היהודי של מקבלי ההחלטות נוטה (סטטיסטית כמובן) לשלב בין פתרונות לבעיות שונות. הדבר מאפשר להסוות שיקולים שונים לצעדים הננקטים שלעיתים אינם פופולריים. במקרה שלנו "מס הבצורת" משתלב היטב בבעיה התקציבית הנובעת ממצב הכלכלה העולמית בכלל והישראלית בפרט. דבר זה אינו בריא מכיוון שהוא עלול לעוות את גובה המס המוטל ואת משך הזמן בו יהיה בתוקף (ראה הסעיף הקודם) וחמור מכך: אינו מייצר למשל תמריץ לחיסכון במים. מי שיצרוך כמות מים הקטנה מסף "מס הבצורת" לא יזכה לתמריץ משמעותי.
האמור בסעיף הקודם מוביל להכרזה בכותרת המאמר: טוען מנהל רשות המים שאל לצרכן המים הממוצע לדאוג – הוא לא אמור לשלם על צריכה יתרה את הקנס הקרוי "מס בצורת". ניתוח סטטיסטי פשוט מראה שאין הדבר כך: משמעה של צריכת מים ממוצעת היא שבחודשים מסוימים צריכת המים גבוהה מהממוצע ואילו בחודשים אחרים הצריכה נמוכה מהממוצע. כל אחד יכול להתבונן בחשבונות המים שלו ולהיווכח שאכן כך הוא הדבר: צריכת המים אינה קבועה והיא משתנה בין החשבונות הדו-חודשיים. הצריכה בפועל תלויה במספר גורמים רב: מזג האוויר, משך הזמן החולף בין קריאת שעוני המים וגורמים רבים אחרים. משמעות הדבר שגם משפחות שצריכת המים שלהן ממוצעת באותם חודשים שבהם יצרכו יותר מהממוצע ישלמו קנס גבוה, ואילו בחודשים בהם יצרכו פחות מהממוצע לא יזכו לפיצוי/שיפוי על כך.
אז אנא, פקידי ממשל יקרים: אם יש דבר שאנו באמת לא אוהבים הוא שעובדים עלינו בעיניים.
