התבטאותו של נשיא צרפת, סרקוזי, כלפי שר החוץ של ישראל, מר ליברמן, היא עוד נדבך בהתנהגותו הבוטה של נשיא צרפת בכלל. היה והדברים נאמרו, אין ספק שמר ליברמן צודק בתגובתו הנזעמת. לא יעלה על הדעת שנשיא מדינה אחרת יתבטא כך כלפי שר בממשלה אשר נבחר כדת כדין על-ידי ציבור רב למדי. עד כאן בעניין הפורמלי–דיפלומטי. מכאן לעניין המהותי כי הוא חייב להעסיק אותנו.
ראשית, נשאלת השאלה, מיהו המקור שהדליף את המידע באשר להתבטאות סרקוזי, שעה שהדברים נאמרו בשיחה בארבע עיניים בין שני המנהיגים? לכאורה, אין חשיבות כלל, אך מי שהדליף עשה זאת ממניעים מאוד ברורים. לסרקוזי יש אינטרס ברור ששר החוץ ליברמן יעזוב את הממשלה כדי שקדימה תצטרף לממשלה יותר מתונה. ברור שסרקוזי רואה בליברמן חטוטרת על גבה של ישראל המונעת התקדמות מדינית, לדידו. מכאן ועד להדלפה מכוונת, הדרך ארוכה. יתכן שסרקוזי סרקסטי מאוד, בעל טעם טוב בבחירת נשותיו, אך אי-אפשר לומר שהוא אידיוט גמור. מכאן שאין זה סביר שהוא הדליף את המידע לתקשורת. האפשרויות האחרות אינן רבות וכל בר דעת מבין זאת. מה האינטרס של מר נתניהו או מי מאנשיו שידע על ההתבטאות להוציא זאת לתקשורת די ברור. מר נתניהו רוצה בכל מאודו לא להצטייר כמי שעומד בראש ממשלה המוכנה למהלכים המנוגדים לאידיאולוגיה של מרכיבות הקואליציה, ואפילו שלו עצמו. האש בכינון ישיר כלפיו וכלפי מר ליברמן, המציג עמדות מנוגדות לאלה של אירופה וארה"ב, איננה סוד. הדלפה מסוג זה, לדעת המדליפים, עשויה לסייע למר נתניהו בתוך הקואליציה שלו.
הפן השני של הפרשה חשוב הרבה יותר. סרקוזי ביטא את מה שרבים באירופה ובארה"ב חושבים לגבי מר ליברמן - לא הפרסונה אלא דעותיו. המשמעות היחידה היא שמשרד החוץ שבראשו מר ליברמן לא יוכל לפעול בעולם כדי לממש את האינטרסים של ישראל כפי שהם מתפרשים על-ידי ממשלה זו. זו תקלה חמורה ביותר העלולה לשתק את יכולתה של ישראל להתגונן בפני ההתקפות ההולכות ומתחזקות באשר להתנחלויות והיחסים עם הפלשתינים. לא תהיה זו דוגמה מופרכת לכך שמר נתניהו מבין היטב את מגבלות שר החוץ שלו, אם נזכיר ששר הביטחון, מר ברק, הוא המוציא והמביא של מר נתניהו בעולם, במיוחד בארה"ב. גם עתה נמצא מר ברק בוושינגטון למען ריכוך העמדה האמריקנית ביחס להתנחלויות. בעצם מר ברק מתפקד גם כשר חוץ לעת צרה. זו אנומאליה שלטונית.
סקירה מהירה של פעילות משרד החוץ ושר החוץ, מאז כינון הממשלה ועד היום, לא תצביע על פירות והישגים רבים. הציניקנים עוד עלולים לקבוע שההפך הוא הנכון.
על מר נתניהו שומה אחריות עצומה, לכן עליו להחליט האם המצב הנוכחי תורם לישראל או לאו? סביר להניח שמר נתניהו יודע את התשובה היטב, אך כדרכו בקודש, ההססנות תמשיך להיות אחת התכונות הבולטות של ראש הממשלה.
באופן מאוד מוזר, יש לומר, צוטט השר (אין לי מושג מה תפקידו) יוסי פלד כמי שאמר שארה"ב חייבת להתחשב בקואליציה הקיימת. הציטוט עבר ללא תגובות, אף על-פי שהוא חשוב ביותר. ארה"ב אינה מתחשבת בשום קואליציה ומעולם לא התחשבה בקואליציה בישראל. כל מה שמעניין אותה, וודאי עתה, אלה הן התוצאות. את דברי השר פלד ניתן לפרש לכאן ולכאן: או שמר נתניהו רוצה להוביל מהלכים התואמים את המדיניות האמריקנית אך הקואליציה אינה מאפשרת לו זאת. אם כך הדברים, הרי שזהו מצב חמור שראש ממשלה אינו מסוגל להוביל מדיניות מפאת החשש שמא לא יהיה ראש ממשלה כאשר לדעתו המדיניות נכונה. המשמעות השנייה היא שמר נתניהו הקים קואליציה זו משום אמונתו הצרופה בדרכה. אם כך, יש למר נתניהו זכות לטעון שמדיניותו ומדיניות הקואליציה שלו שונות מזו האמריקנית. במצב זה יצטרך מר נתניהו לשאת בתוצאות המדיניות הנובעות מכך. דוגמית לתוצאות האפשריות ראינו בדבריה של הקנצלרית של גרמניה.
