קן ג'ייקובסון מהליגה למניעת השמצה, שהעמיד ב-1979 את משרדו לטובת המאבק נגד הנסיגה מסיני, הסביר לי שהוא בעד הנסיגה, אבל סבור שהמחאות נגד ממשלת ישראל מסייעות לה להסביר את גודל הקורבן שישראל מקריבה.
אם נתניהו לא היה כל כך עסוק בייצוב מעמדו האישי, הוא כבר היה מזמין כמה הפגנות נגדו אחרי נאום בר-אילן. אבל מאז הנאום, יועצי התקשורת של נתניהו עסוקים בתדרוכים לעיתונות מלאי ההתלהבות מהנאום ומשתבחים ב"קונצנזוס הרחב" שהתייצב מאחורי נתניהו אחרי שהכריז בבר-אילן על המדינה הפלשתינית. עובדתית, יש צדק מסוים בדבריהם. באולם שבמעוז הצינות הדתית הצטופפו שועי עם, וגם חנפנים, בעלי הון ואינטרסנטים, שמחו לו כפיים והריעו לו ממושכות. חלקם אף התחבק איתו בהתרגשות כאילו היה בן אובד שחזר ממסע ממושך מהודו.
גם הגברת קילנטון התמוגגה מהנאום, בעיקר אחרי שקיבלה את תרגומי העיתונות הישראלית. מה שעשה לה ולעוזריה בוודאי את היום הם דווקא כמה מהמאמרים והפרשנויות במקור ראשון (לורד, סופיה רון, מושיק קוברסקי ועוד) ששיבחו את נתניהו וכמעט יצאו מגדרם להלל את "המהלך המבריק שעשה" ו"הגאונות" שגילה. לא ייפלא שהגב קלינטון מכריזה – בצדק - שרק ממשלה ימנית יכולה לוותר!
מסנגרי נתניהו למיניהם עשו עבודה כל כך טובה, עד שבליכוד לא קמה מחאה ציבורית, למרות שנתניהו חצה את הקווים והסכים לוותר על עקרון מקודש של תנועתו – התנגדות למדינה ערבית נוספת ממערב לירדן.
האם גם הצליחו להרדים את המחאה ציבורית בגופים החוץ פרלמטריים? תאמרו, אולי מפני שראשיהם ראו את אדישות עמיתיהם בכנסת; אבל הם הרי היו צריכים לדעת שחברי כנסת, בגלל אופיים, אף פעם לא הובילו מהפכות או מערכה ציבורית. אלה רק מצטרפים למאבקים ורק אחרי שתפסו גובה. שרון לא היה בא להפגנה עד שעוזריו בעצרת היו מדווחים לו על מספר המפגינים.
סביר להניח שהכל קנו צפירת ההרגעה שמופצת פה לצרכי פנים. בעיקר על הביצה פלשתינית שלא נולדה וגם אם תיוולד, ייצא ממנה בסוף גוזל מרוט נוצות מפורז מכלי נשק ובכלל, ממילא זו כבר מדינה בפועל (כך אמנון לורד).
בעוד אלה מרגיעים, כדאי להקשיב למה שנתניהו מסתובב בחו"ל ומשווק. צריך להאמין לדברים שהוא אומר שם יותר ממה שאומר פה. ומה שהוא מוכר שם – זו מדינה לכל דבר אומנם עם המונחים "מפורזת" ו"ערבויות" אבל אלה הרי מאפיינים מרכזיים השאובים מתוך יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין וחברי מחתרת הסכמי אוסלו.
- "פירוז", מושג השאוב מוזמת ז'נבה, כלשונם "מדינה פלשתינית מפורזת וללא צבא".
- "ערבויות", בלשון "יוזמת ז'נבה" –"מערכת בקרה בינלאומית על ביצוע המחויבויות". לא ברור למה מתכוון רוה"מ כשהוא מכריז "ערבויות", מי יהיו הערבים ואיך, אבל יוזמת ז'נבה מדברת על נוכחות ומעורבות של כוחות אמריקנים ובינלאומיים כגורם חוצץ ומתווך. עוד נדון בכך.
האמנם אין הבדל בין אוטונומיה למדינה פלשתינית ריבונית?
ברגע שהאוטונומיה תשודר למדינה, כל כניסה בעתיד של כוחות צבא ישראלי לשטחי המדינה הפלשתינית שתוקם, תהווה הפרה של החוק הבינלאומי ותחשוף את ראשי הצבא והממשלה לתביעות בטריבונלים בינלאומיים, אף באופן חמור יותר מאשר הקולות הקוראים כעת להעמיד את ישראל לדין בגין פשעי מלחמה בעת מבצע עופרת יצוקה ולאחריה. הסתבכות זו תצר את ידו של צה"ל ותמנע ממנו מלהגן על אזרחי ישראל מפני טרור.
הריבונות של המדינה פלשתינית תמנע מצה"ל מלפעול בשטחה במטרה לסכל בניית מיליציות צבאיות או התארגנויות של חוליות טרור.
האם הפרוז ישים?
הסוסים ברחו כבר מהאורוות! כבר עתה הרשות הפלסטינאית מחזיקה באמצעי לחימה שהועברו אליה בכמויות רבות.. אומנם מחסני הנשק של הרש"פ נפגעו קשות במבצע חומת מגן, לאחר תקופה ארוכה שנעשה בהם שימוש כנגד חיילים ואזרחים, אבל הם מולאו מחדש. שטחי הרש"פ מלאים בנשק ולכן כבר אינם מפורזים.
זאת ועוד. על-פי הניסיון המצטבר בעיקר בעזה ומאז ההינתקות, יקשה על ישראל לסכל הברחות נשק. יותר ריבונות - יותר טרור, ככל שיימנע מצה"ל להסתובב באותם שטחים בגלל מגבלות הריבונות של המדינה החדשה..
שימוש בנשקים ואמל"ח כלפי ישראל
מדינה פלשתינית עצמאית בשטחים השולטים על השפלה וירושלים, עם כוחות משטרה משודרגים שהאמריקנים מקימים להם כבר כעת, תוכל להפנות את נשקיה כלפינו ברגע המתאים לה, כפי שארע בשנת 2000 עת הפעילה הרשות הפלשתינית את כוחותיה מול אזרחים וחיילים והפכה את כל קווי התפר, משכונת גילה דרך ישובי עמק חפר ועד לתענכים בצפון - לחזית רציפה של טרור. למעשה האחראי על בניין הכוחות, גנרל דייטון תיאר זאת לאחרונה כאפשרות ריאלית בעתיד, בתנאים מסוימים.
האם חתימה על הסכמים מדיניים עם הפלשתינים צמצמה את הטרור?
העבר מלמד שמתן אוטונומיה לרשות הפלסטינאית רק הגבירה את מספר פיגועי הטרור ושידרגה את יכולת הפעולה של ארגוני הטרור. אם נשווה את התקופה שחלפה מאז שהוקמה הרשות הפלסטינאית לתקופה שקדמה לה - גבר הטרור. לפיכך, צפוי שהמדינה הפלשתינית תשדרג את יכולותיה הצבאיות ותכפיל את יכולת הפגיעה באזרחי ישראל.
ערבויות ופקוח של כוחות בינלאומיים ואמריקנים
מניעת הברחות
הצבת כוח רב-לאומי בהשתתפות ארצות הברית שיפקח על מעברי הגבול עם מדינות ערב במטרה למנוע הברחות נשק וחומרים מסוכנים, אומנם ישמש ככוח מרתיע בתחילה, אולם עם הזמן, יכולת ההרתעה תרד, יחד עם היכולת למנוע הברחות נשק אל תחומי המדינה הפלשתינית. כך זה קורה בלבנון אל מול החיזבאללה, שכבר צויד מחדש למרות כל ההבנות הבינלאומיות ודווקא ב"חסות" הכוחות הבינלאומיים. כך גם לגבי הדגם של המשקיפים הבינלאומיים והאמריקנים באזור מעברי "פילדלפי".
לחימה
במבצע עופרת יצוקה צה"ל נכנס לרצועת עזה וניהל שם קרב תוך אבדות. לכוח הרב-לאומי לא יהיה אינטרס לסכן עצמו ולהיכנס אל לב המדינה פלשתינית במטרה לחשוף ולחסל חוליות טרור.
כוח עמידה
יכולת העמידה של מדינת ישראל מול הטרור נחלשת באופן כזה שאם בשנות ה-60, ה-70, וה-80 הייתה ישראל בין העומדים בגבורה מול הטרור, כיום הפכה ישראל למדינה המובילה את קו המדינות הנכנעות לטרור. הנאום של רה"מ נתניהו מביא למסקנה נוגה ביחס ליכולת העמידה של ממשלות ישראל. התנהגות זו מזמנת לישראל קבוצות טרור נוספות שיקומו כנגדה ויציגו תנאים להפסקת הטרור כלפי ישראל.
הפלשתינים, יחד עם אנשי שלומם בעולם, הוכיחו שלעם בציון בעיה של ממש עם ההתנהלות האישית של נבחרינו. בעוד מנהיגי הפלשתינים הוכיחו שהם בעלי יכולת ונשימה ארוכה, מנהיגינו הולכים מויתור לויתור ומכניעה לכניעה.
התערבות ותעמולה זרה
שימוש בדרכי תעמולה מתוחכמות לאורך זמן ועם הרבה מימון זר, מכניע את יכולת העמידה של הציבור הישראלי.
יוזמת זנבה למעשה הביאה את שרון לעקוף אותם משמאל (כך לעדות אנשיו) ועתה ורה"מ הנוכחי –בנימין נתניהו - מנסה לעקוף את המנגנון האדיר של תעמולה ולוביסטים ל"שתי מדינות לשני העמים"– על-ידי קבלת שני עיקרי התוכנית ז'נבה שבה מחזיק הנשיא האמריקני כיום.
בהעדר אופוזיציה מימין –בכנסת ובעיקר מחוצה לה - הויתורים של נתניהו הם רק ההחלה. וכפי שהאמריקנים אומרים: "התחלה טובה". לגבי הצבור הישראלי –זוהי סכנה גדולה. אלא אם כן נצליח ל"להעמיד חומה" שתאגוף אותו מימין.
דיבוריו של השר ארדן לאחרונה שהוא חוזר בו מההתנגדות שגילה כחבר כנסת לשחרור מחבלים רוצחים (עבור שחרור שליט), מעידים שהזמן אינו פועל לטובתנו וממשלה זו כבר התיישבה במורד המדרון.
