בשטף האירועים הפוליטיים הפוקדים אותנו, חלפה-עברה לה בשקט יחסי, שערוריית התבטאותו המקוממת של הרב הצבאי הראשי (תת-אלוף אביחי רונצקי) המתנגד "מלכתחילה", כדבריו, לגיוס בנות לצה"ל. התבטאות "לא רשמית", "ספונטאנית", "שלא לציטוט" זו, שומטת את הקרקע מתחת לאחד העקרונות החשובים עליהם מושתת "צבא ההגנה לישראל".
זכות ההגנה על "הבית הקולקטיבי", נקנתה במאבקים קשים, למן "מרד החברות" שפרץ במאורעות 1939-1936 בהתיישבות העובדת (ובמיוחד בקיבוצים), המשיך במאבקן של נשים לשירות בפלמ"ח וב"הגנה" לצד הגברים, ועוגן בחוק שירות ביטחון מספטמבר 1949, בה הפכה זכות אזרחית זו לחובה לאומית הקבועה בחוק מדינת ישראל.
במהלך השנים נוספו חוקים נוספים שהשלימו את החוק: חוק שירות ביטחון משנת 1959, משנת 1986, משנת 2000 (תוספת סעיף 16 א שעניינו שוויון בשירות. לפיו, לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר - למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי). בשנת 2008 נוסף אליו חוק המסדיר את חובת שירות המילואים.
לענייננו, אין זה רלוונטי כלל, אם הרב הצבאי הראשי דיבר מהרהורי לבו או מפסק ההלכה. הדברים נאמרו כשהרב בתפקיד ממלכתי, במדים, כמייצג את צה"ל ובכנס רשמי של הצבא. אך לא פחות מכך, מקוממת היא תגובתו הרפה משהו, הלא נחרצת של דובר צה"ל. זה הסתפק באמירה הלקונית: "שירות בנות בצה"ל הינו מוערך ומחויב על-פי החוק, ועל-פי המציאות הביטחונית, ומתקיים מיום הקמתו של צה"ל ועוד לפני כן- בארגון 'ההגנה' ובמחתרות".
אין באמירה זו משום נחרצות חד-משמעית בדבר חשיבות שירות הנשים לצד הגברים. אין בדברים אלו משום מחויבות ואמירה חדה שאינה משתמעת לשתי פנים, בדבר השאיפה להגיע לשוויון מגדרי בצבא. בעקיפין, ניתן להבין מכך ששירות הבנות הוא תולדה של נסיבות היסטוריות שצה"ל מחויב (שלא לומר מאולץ, כמי שכפאו שד), למלא אחריהן.
התבטאותו של הרב הצבאי הראשי מערערת על עצם הלגיטימיות של שיתוף נשים בפעילות הביטחונית, וסותרת את חוק המדינה. גם אם החוק מאפשר (בסעיף 40), פטור משירות ביטחון לנשים (המצהירות כי טעמים של הכרה דתית מונעים מהן לשרת בצה"ל), חשוב להדגיש כי הקלה זו היא היוצאת מן הכלל, שאין בה כדי להעיד על הכלל.
יתרה מזאת, הקלות שבה ניתן בימים אלו להשיג פטור משירות, הביאה לשימוש נרחב (ופסול) בסעיף זה. דובר צה"ל אף הודה כי נשים לא מעטות עושות בו שימוש במרמה, כדי להשתמט מן השירות הצבאי.
כקצינה לשעבר, כבת לאם ששירתה כחיילת בתחילת דרכו של צה"ל, וכאם לשתי חיילות גאות (שאחת עדיין משרתת בתחושת שליחות), אני חשה תחושת עלבון עמוק - מהדברים שנאמרו על-ידי הרב הצבאי הראשי. להשקפתי, יש מקום להדיח לאלתר את הרב הצבאי הראשי, באשר אינו שותף - ואף מתנגד - לדפוסים המכוננים של צה"ל. דפוסים אלו דוגלים - בהלכה ובמעשה - בחובה אזרחית ביטחונית המשותפת לשני המינים, ובמתן הזדמנויות שוות לגברים ולנשים - בהתחשב באילוצי המערכת הצבאית. צדק צריך גם להיראות ולא רק להיעשות.
