בג"צ, בהרכב השופטים הנשיאה דורית ביניש, השופט חנן מלצר והשופט אליקים רובינשטיין, קיבל את טענות המערערים והקים את אישור זכייתם בזכויות החכירה בקרקע.
אמנם, מעיר השופט מלצר בהנמקת הכרעתו, אכן ראוי שיישמרו תנאי המכרז גם לאחר שניתן אישור הזכיה, ונכונה טענת מנהל מקרקעי ישראל שבאם יתאפשר למי שאושרה זכייתם במכרז לממש את זכייתם, אף אם לא עמדו – עובדתית – בתנאי המכרז עלול להיפתח צוהר לשחיתות שלטונית בדמות הענקת זכייה למקורבים שישתתפו במכרז כשווים, ולאחר הזכיה יפרקו מעל כתפיהם את עול התחייבותם, אולם במקרה דנן אין המדובר בחריגה מתנאי המכרז כי אם בתקנה טכנית גרידא, שניתן לתקנה.
בנוסף, כותב השופט מלצר, כי היות ואכן, כטענת המערערים, ניתן היה להבין את נוסח מכתב המנהל כמי שמורה על תשלום דמי הפיתוח עד לחלוף 50 ימים מיום מסירת ההודעה בדבר הזכיה – ולא מיום אישור ועדת המכרז את הזכיה- הרי שיש למנהל "אשם תורם" בתקלה שאירעה, ומשכך, על-פי הכלל הפסיקתי שעל פיו באם אחד הצדדים להסכם נכון היה לעמוד בכל תנאי ההסכם, ומאידך הצד השני מנעו מלקיים את התחייבויותיו, רואים את הצד הנכון לעמוד בהתחייבויותיו כמי שאכן עמד בהם, יש לראות במערערים כמי שנכונו לעמוד בכל התחייבויותיהם, ועל כן להכיר בהם כמי שעמדו בתנאי המכרז על דקדוקיהם ומועדיהם – מה ששולל את החשש לחוסר שוויון בפני משתתפי המכרז האחרים. כך השופט מלצר בהנמקת הכרעתו:
"...תקלה זו נבעה מהמצג שנכלל באישורי העסקה שהוציא המינהל, שהיה לא מדויק (או לא מוצלח, כפי שהגדיר ב"כ המשיב – בהגינותו – את הניסוח בסעיף 36 לסיכומיו) ובדרך שבה הובן הדבר על-ידי המערערים (כי ניתן לשלם את דמי הפיתוח בתוך 50 ימים מעת קבלת ההודעה על הזכייה)..."
"...במצב דברים זה, נוכח האמור באישורי העסקה שיצאו מטעם המשיב ומקריאה סבירה שלהם, אומנם ניתן היה להבין שאפשר לשלם את דמי הפיתוח בתוך 50 יום ממועד קבלת ההודעה בדבר הזכייה (ולא מיום ההחלטה בדבר הזכייה). הנה כי כן, גם על המינהל (הוא הצד השני להתקשרות כאן) רובץ "אשם" מסוים בגין אי השלמת ההתקשרות במועד הקצוב לו טוען המשיב. במקרים שכאלו ובנסיבות מיוחדות, כאשר תוכנו של ההסכם מגובש וחלק נכבד מן התמורה שולם, יש הרואים פעולות שאותו צד מנע את ביצוען כאילו בוצעו במועד מכוח עקרון תום הלב לפיכך, עיונית אין כאן גם חריגה מעקרון השוויון, במשמעותו המכרזית".
השופט אליקים רובינשטיין מצטרף לפסק דינו של השופט מלצר, לא לפני שהוא טורח לשטוח את חששותיו, שמא אישור זכיית המערערים במכרז, למרות התקלה, יגרום לגורמים במשק ובשלטון להבין שהוגמשו דיני המכרזים, הדורשים, למען הצדק והשוויון בפני השלטונות עמידה נוקשה בכללי הפרוצדורה, כך:
"כשלעצמי ציינתי לא אחת, כי לתורת המכרזים יפה גישת בית שמאי, ויפה בה הקפדה על קוצו של יו"ד:
"שמירה קפדנית ודקדקנית על כללים ברורים ואחידים היא ערובה לקיום העקרונות המהותיים של שוויון והגינות המכרז, להגברת אמון הציבור בשיטת המכרזים, למאמץ לנעילת דלת השחיתות ולשינוי היחס המקל ראש, לעתים, בדרישות המכרז מצד חלק מהמציעים. גישה אחרת אולי תועיל לקופת הציבור במקרים מסויימים לטווח קצר, אך יפגע בה קלקול מידות בטווח הארוך, ועמו כל החלאים הכרוכים בכך".
למען הסר ספק, מדגיש השופט רובינשטיין שבשל נסיבות המקרה הספציפי אושרה זכייתם במכרז, ושאל לו לאיש לראות בפסק הדין כמי שבא להגמיש את נוקשות כללי המכרזים :
"...ואחתום באשר פתחתי: הקפדה בדיני המכרזים היא כורח לשם מינהל תקין, ועל כן אל יראו חלילה משתתפי מכרזים ויועציהם המשפטיים בפסק דין זה מצע לריכוך דיני המכרזים..."
הנשיאה, השופטת דורית ביניש, אף היא תרמה משלה ואילפה את המנהל בינה, כיצד ניתן למנוע בעתיד, באמצעים קלים וסבירים, תקלה כגון זו שאירעה:
"בשולי הדברים אציין, כי דומה שתקלה דוגמת זו שאירעה במקרה שלפנינו יכולה הייתה להימנע בקלות, אילו בהודעות שנשלחו למערערים היה מצוין במפורש התאריך האחרון לתשלום דמי הפיתוח כשהוא מותאם למועד הזכיה במכרז."
