המדינה צוהלת ושמחה: עברו ימי החסד של נתניהו ואין עדיין פתרון לבעיה הפלשתינית, אין פתרון לבעיית האבטלה, לפצצה באירן, למשבר הכלכלי בכלל. 100 ימים ועדיין אין ישועה!
נראה שעם שיניים חשופות ארבו מתנגדי נתניהו לסיום 100 ימי החסד. 100 ימים! נראה שחיכו רק שיסתיימו בכישלון ויוכלו לנעוץ בו את שיניהם. אבל מה כבר אפשר להספיק ב-100 ימים במדינה מבולבלת ולא מרוכזת שכזו? מדינה בה רוב הדיונים המדיניים נעשים בבתי משפט לצווארונים לבנים ומזוהמים.
בצקצוקי לשון ובהתחסדות חסרת חסד נזכרים כמה הם היטיבו עם המדינה. עם העם. במסיבת העיתונאים של קדימה הסביר כל אחד בלשון מיופייפת ומתחסדת על חטאי נתניהו ועל תבונתם המדהימה הרואה למרחוק... על השלום בארץ, על אהבתן הגדולה של אומות העולם אלינו.
ולבני בכלל באופוריה. מאז שליברמן לא נשא חן וחסד בעיני סרקוזי היא חשה כמלכת הכיתה שהודחה ללא צדק מתפקידה. היא ממתינה בצד שיקראו לה לבוא... אבל זה מוקדם לשינויים. קצת מוקדם להצהרת תבוסה.
כי 100 ימים זה מעט. גם בניהול מוסד קטן אי-אפשר לעשות שינויים בתקופה קצרה שכזאת. יש ללמוד את המצב, לחשוב, להתייעץ, ורק לאחר מכן להחליט. ורק לאחר מכן גם לעשות. אז עשו חסד, תירגעו.
