כהן משוח מלחמה ושלום
פינחס נכד אהרן הכהן מופיע בתנ"ך בארבע הופעות (כמצוטט לעיל. חז"ל במדרשים מזהים אותו בסצינות נוספות), ובכל אחת נגולה פרשה ייחודית, שונה זו מזו. בפרשתנו הוא זוכה למינוי אישי שמיימי המלווה בעיטור המופת "כהונת עולם" - על גילוי תעוזה, מוטיבציה והקרבה אישית (פרטים בפרשה).
בשבוע הבא ניווכח עד מהרה כי כהונתו של פינחס איננה בהיכלי הקודש ובמעלות המזבח, וגם לא בבית המדרש להכשרת פרחי כהונה או רבנות.
כהונתו היא בקו החזית, במלחמת מדין. ציודו האישי מורכב מצירוף מוזר למדי:
"כלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו" (כמצוטט לעיל). פק"ל נדיר וכמעט-בלתי-אפשרי זה - אביזרי קודש ותרועת קרב - הוא שהקנה לו את התואר ההלכתי בפי חז"ל:
"כהן משוח מלחמה" ("אלישבע בת עמינדב ראתה ה' כתרים ביום אחד: יבמה [משה] מלך, אחיה [נחשון] נשיא, בעלה [אהרן] כהן גדול, שני בניה [נדב ואביהוא] ב' סגני כהונה,
פינחס בן בנה משוח מלחמה"; ויק"ר כ).
בצבא ישראל נועד תפקיד מרכזי לדמות ייחודית זו, לכהן משוח המלחמה. בהירארכיית הקודש הוא השני לכהן הגדול, אפילו לפני סגנו ("כהן גדול קודם לסגן"; הוריות יג, א). בהירארכיה הצבאית הוא המתזמר והמתזמן לקרב ("וחצוצרות התרועה בידו"). "כלי הקודש", בצד החצוצרות, הם ציוד תקשורת בתדר עליון, האורים-ותומים המסתוריים, בהם שאלו שרי צבאות ישראל בטרם קרב. פינחס ממלא פונקציה זו בהופעתו הרביעית, המצוטטת לעיל, בה הוא מתקשר לקב"ה ומברך את הלוחמים. הד למעורבותו של משוח-המלחמה בישיבות המטכ"ל נמצא גם בתיאור החז"לי המפרט את 'תהליך קבלת ההחלטות' ליציאה למלחמה: "יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין
ושואלין באורים ותומים" (ברכות ג, ב).
למשוח-מלחמה יש גם תפקיד-של-שלום; בהופעתו השלישית בתנ"ך, בספר יהושע, תיפקד פינחס כמפייס הלאומי בין שבטים 'פורשים' שניסו להיבדל משאר שבטי ישראל. על הצטיינותו זו, בעת שלום, קובעים חז"ל: "לא נתכהן פינחס עד ששם שלום בין השבטים" (זבחים קא, ב). כהן-על, מפשר בין כל המיגזרים.
ואצלנו...
בשנים האחרונות מכהן רב צבאי ראשי מן הזן של מייסד הרבנות הצבאית, הרב שלמה גורן זצ"ל. הרב אביחי רונצקי השיב עטרה ליושנה בהיותו איש 'ספרא וסייפא' מובהק, המחזיק ב'כלי הקודש ובחצוצרות התרועה' גם יחד. ספק אם יש בצה"ל כולו קצין המסור כל-כולו לתפקידו, ללא שייר וללא ראיית פני הבית והמשפחה. הרבצ"ר הנוכחי הצעיד את הרבנות הצבאית אל קדמת שדה המערכה, בנוכחות ובמוראל הלוחמים. בקול
תרועה חרישית - תרתי דסתרי האופיינית לו - היא משדר לפיקודיו: "אחריי!"
קשה לראות את צה"ל דהיום בלעדי שכמותו ובלעדי משנתו. בצה"ל הנוכחי, שבו מכהנים חיילים וקצינים רבים, חובשי כיפות תחת כל גווני הכומתות, חייב להיות רב-קצין מורם היודע לשים שלום בין השבטים, ולהלך כנגד רוחו של כל אחד. הרבצ"ר הנוכחי ניחן בתכונה זו.
אמרנו "כנגד רוחו של כל אחד", אך חובתנו להסתייג: פרט לצעקני שמאל תקשורתיים היראים מהפחת מוראל לאומי בחיילים ובמפקדים. הללו 'מחפשים' אותו במבואות אפלים ואינם מסוגלים להבין כי יש עדיין אנשי אמת, שאינם פוליטיקאים, ואין להם כותבי נאומים מהוקצעים עד לזרא...
