השגה בלתי מוצדקת של משימות (בגזרות הנדונות): המשימות הטקטיות ובהצטברות הכרחית גם האופרטיביות והאסטרטגיות (ביבשה) - לא הושגו כלל, או שלא הושגו במועד שנקבע, ובשני המקרים היו כרוכות בשיעור אבדות שלא היה מחויב המציאות. הכשלים - בלתי מוצדקים. והראיה כי נמצאה בכל מקום עוצמה זמינה די והותר. מה שמלמד כי מקור הכשל בהפעלת שגויה של הכוחות.
הדרג הקובע - הגדוד במקום האוגדה
על-פי ארגון הכוחות ותורת הלחימה - הקרב הטקטי הוא "אוגדתי" כהכרח וגם כנשאף, ובמלחמות תוכנן כך כעולה מהתוכניות, הגדרת המשימות, והיקף הקצאת הכוחות.
בפועל כמשתקף בקרבות משל"ג. האוגדה והקרב האוגדתי, הוכתבו על-ידי הגדודים והקרבות הגדודיים, הרבה יותר משהכתיבו אותם האוגדה. "המצביאות", הניהול והנכסים האוגדתיים, שהיו אמורים לאפיין את הקרב הטקטי ולעצב אותו, באו לכדי ביטוי מזערי או שלא באו כלל לכדי ביטוי.
כך, כישלון/אי הצלחה גדודיים הפכו אוגדתיים ואף גייסים - דרגי העוצבה לא היו מסוגלים ככלל להתגבר על כשלונות גדודיים ואו לקזזם. המשמעות - כשלונות הדרג הטקטי הנמוך הצטברו ככדור שלג, לכשלונות טקטים של הדרג מעליהם, ומהם לכשלונות אסטרטגיים. ראה כדוגמה את הקרב האחרון במשל"ג, בסולטן יעקוב (כמו קרב הסלוקי במלחמה האחרונה) התוצאה: אי מיצוי, ניצול ירוד של הכוחות - הן בראייה כוללת וכן בדרך כלל, גם בכל קרב ובכל מסגרת לעצמה. גרוע יותר: היווצרות מצבים של עוצמה זמינה, מכרעת, אך בלתי מנוצלת. בעוד שבנקודת המגע, כוחות קטנים נאבקים לבדם ונשחקים. צא וראה את פערי היעילות מול הביצועים ומיצוי פוטנציאל זמין. והכוונה, לכוחות/משאבים ת"פ, העומדים זמינים לקרב:
במונחי דרגים
יעילות גבוהה ומעלה, אופיינית לדרג המחלקה והפלוגה.
יעילות סבירה עד טובה אופיינית לדרג הגדוד.
יעילות בינונית/בינונית ומטה אופיינית לחטיבה.
יעילות נמוכה /בלתי מספקת מאפיינת בדרך כלל את דרג האוגדה.
במונחי "מישורי התפקוד"
במישור הטכני חיילי - התפעול הטכני והטכנו טקטי (שריון דרגי צמ"פ), הרמה המוכחת גבוהה מאוד.
במישור היחידתי (הפעלת מסגרות חטיבה אוגדה ומעלה) רמת תפקוד נמוכה - המנמיכה עוד ככל שהדרג המדובר גבוה יותר.
במונחי "תיאום הכוחות"
התיאום החטיבתי (מול האוגדה והגדודים האורגנים) - בינוני.
התיאום האוגדתי (מול הגייס/פיקוד מרחבי, מול החטיבות, תיאום הסיוע הקרבי (ארטילרי והנדסי), תיאום שת"פ אויר קרקע, תיאום הסיוע המנהלתי, והתיאום מול כוחות שכנים במאמץ טקטי סמוך ואו נחצה או מצטלב. ניתן לקבוע כי יעילות תיאומים אלה והתיאום האוגדתי בכללו - נמוך/נמוך ביותר.
לפי אלה לא היה שמץ של סיכוי לממש את "הקרב המשולב", בתואם להגיון הנמצא בעצם קיומה של האוגדה - וכשמה, מאגדת כוחות ומכפילה את עוצמתם, משילוב נאות, במינון במקום ובזמן.
יסתבר כי הבעיה איננה תוצאה של איזון שגוי של הכוח, או זמינותם של הגורמים. מנגד בולטת התופעה של היעדר מודעות ויכולת לתכנן ציוותי כוחות, המונעת ידע להפעלתם בקרב.
הסיבה - המפקדים והמטות בכל הדרגים, חשבו בדרך כלל במושגי יחידות ומאמצים חד חיליים, כאשר אלה יסייעו זה לזה במושגי "שיתוף פעולה" (במקום "שילוב") אשר מזמן אבד עליהם הכלח. מה שהביא למשל ולשנינה, לתכנון סדר התנועה והתקדמות באופן שרירותי/ חיילי. כך שכוחות זמינים, לא נמצאו תחת היד, בעת שנדרשו בבהילות.
לפיכך, בהיעדר מודעות לארגון "צוותי הקרב רב חיליים", הפך הקרב המשולב לחריג. וכאשר נוצר כביכול, פעלו צוותי הקרב כאלתור, ברמת יעילות נמוכה, וחסרו גם את הארטילריה - כשותף הכרחי בצוות הקרב ובקרב המשולב. היעדר שילוב הארטילריה הורגש במיוחד בכל הקרבות הקשים/הבעייתיים (רובם קרבות היתקלות), ודווקא בשלבים הראשונים והקריטיים שלהם.
מאמץ האש נתפס למעשה וגם תוכנן והופעל כ-"קרב אש", בנפרד מקרב התנועה והתמרון של הטנקים וחי"ר. בהתחשב באופי השטח, באופני היערכות האויב, בהיעדר ארטילריה משמעותית לאויב, בשליטת צה"ל באויר, וביתרונות הטכנולוגיים לרבות ניידות טקטית, תחמושת ומערכות בקרת אש - קיזזה החובבנות את מרבית היתרונות שעמדו לידינו.
שת"פ קרקע אויר (המכונה גם הקרב המשולב הבין זרועי), בוצע ברמה נמוכה ביותר. וזאת למרות שליטה מוחלטת של חיל האויר בשמים, והשיפורים בעוצמה וביכולת הסיוע האוירי ההתקפי. ואכן לא בכדי, גיחות רבות שבו לבסיסן עם החימוש. לפיכך אפשר לקבוע כי איכות הקרב הבין זרועי נפלה אף מזו שהייתה במלחמת יום כיפור ב-73', לרבות מאמץ אוגדתי (אוגדה 90) שנעצר ליממה - בגין תקיפה שגויה של פנטומים, שגרמה לפגיעה רבה ברק"מ ול-115 הרוגים ופצועים.
לא בכדי תפקדה מערכת הסיוע הלוגיסטי, על-פי מסורת השילוב הכושל. במקרים רבים מדי, פריטים חיוניים לא הגיעו לכוחות הלוחמים, או שלא הגיעו בכמות הנדרשת, ואו בזמן הנדרש. למרות שכמות הצירים ואיכותם במלחמת שלום הגליל הייתה טובה יותר מאשר במלחמת יום כיפור (לפחות בזירה הדרומית). הסתבר כי מערך הסיוע האוגדתי המותנה בתכנון ובתיאום כמו מערכי סיוע אחרים באוגדה, נכשל אפילו יותר מאשר במלחמת יום כיפור.
~~~
בעקבות תיאור זה (של מלחמת של"ג הראשונה) העמדתי לרשות המטכ"ל שתי תוכניות ("קלע דוד ומטה דוד"). אלא שאבירי הביטחון האמונים על מימוש מורשת האבות המייסדים, העדיפו לשמר אותה ואף לחזקה עוד יותר. וזאת כאשר דברי ימי המלחמות מלמדים כי אלה וגם יורשיהם היום, לא למדו, ומן הסתם יתמידו בהשרשתה. בלי דעת לכרסום בכושר העמידה הלאומי.
