לכאורה, הקיום היהודי הוא מיוחד במינו משום שהוא משלב דת עם לאום. אדם אינו יכול להשתייך ללאום היהודי בלי להיות מוכר בצורה כזו או אחרת כיהודי על-פי דתו. אך אם נבחן לעומק, נגלה כי האפיון הזה אינו מייחד רק את העם היהודי. קיימים עוד עמים בעולם שהשתייכות אליהם קשורה להשתייכות לדת מסוימת. ניקח לדוגמה את האירים. אין אדם יכול להיות חלק מהעם האירי אלא אם כן הוא קתולי. על הקתוליות של האירים נשפך הרבה דם במהלך ההיסטוריה. תתמהו בוודאי, הרי יש יהודים, פרוטסטנטים ומוסלמים לא מעטים באירלנד. אלא שזה בדיוק ההבדל בין השתייכות לעם לבין קבלת אזרחות של מדינה. יהודי שיחיה את מרבית ימי חייו באירלנד ואז יהגר לארה"ב לא ייחשב שם לאירי-אמריקני אלא ליהודי-אמריקני, ולמעשה במרבית המקרים עוד בהיותו באירלנד הוא חי במסגרת קהילה יהודית. היהודים, וכל בני העמים האחרים החיים באירלנד, מקבלים אזרחות של הרפובליקה של אירלנד. הם לא הופכים לחלק מהעם האירי.
ציינו כבר כי כדי להיות בן העם האירי יש להיות קתולי, אך כך הדבר גם לגבי העם האיטלקי, ובכל זאת איטלקי שיהגר לאירלנד, האם הוא יהפוך לאירי? ברור שלא באופן אוטומטי. מרבית הסיכויים שהוא יחיה שם בקהילה איטלקית וימשיך להיות איטלקי. כדי להפוך לאירי עליו להתנתק מהקהילה האיטלקית, ללמוד את ההיסטוריה, המורשת והתרבות האיריות, ולאמץ אותן כהיסטוריה שלו, כמורשת שלו וכתרבות שלו, שאת מנהגיה הוא מקיים. אז, הוא יהפוך באופן שעדיין יוכל להיות שנוי במחלוקת, לבן העם האירי.
כך הדבר הוא גם לגבי העם היהודי והדת היהודית. רבים נוטים לבלבל בין המושגים משום שבניגוד לאירים-קתולים, עבור היהודים שמו של העם ושמה של הדת הם זהים, אך מדובר בשני מושגים שונים. למרות זאת, כמו שאירי חייב להיות קתולי, וטיבטי חייב להיות בודהיסט, כך בן העם היהודי חייב להיות שייך לדת היהודית. הוא כמובן לא חייב לקיים את מצוות הדת, והוא יכול להיות חילוני ואפילו אתיאיסט, בדיוק כמו בדוגמה האירית. אך בכל זאת יש כמה הבדלים, מלבד הבלבול בין שמו של העם לשמה של הדת. קתולי יכול להיות אירי, או איטלקי או צרפתי או להשתייך לעמים קתולים אחרים או לעמים שאין להם זיקה לדת. כך גם מוסלמי יכול להיות שייך לעמים מוסלמים שונים, ובודהיסט יכול להשתייך לעמים בודהיסטים שונים. לדת היהודית יש רק עם אחד שניתן להשתייך אליו. היו ככל הזכור לי רק שתי תקופות בעבר הרחוק בהן היה עם נוסף לדת היהודית - תקופת הכוזרים, ותקופת הפילוג בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל.
ההבדל השני הוא בתהליך המרת הדת. כדי להמיר את הדת לקתולית כל שנדרש הוא טקס דתי - ההטבלה, והתחייבות לקיים את מצוות הדת הקתולית. אגב, מאז ביטול האינקוויזיציה לא כופים את ההתחייבות הזו. בגיור ליהדות אין מסתפקים רק בהליך הדתי, אלא מחייבים את המתגייר ללמוד את ההיסטוריה, המורשת והתרבות של העם היהודי, ולאמץ אותן כהיסטוריה שלו, כמורשת שלו וכתרבות שלו, ולקיים את מנהגיה. זוכרים את התהליך שדרוש לאיטלקי כדי להפוך לאירי? זה בדיוק זה. למעשה, הגיור מהווה לא רק המרת דת, אלא גם תהליך צירוף לעם היהודי. ככל הידוע לי, הדבר נכון לא רק לתהליך הגיור האורתודוכסי, אלא במידה כזו או אחרת גם לחלק לא מבוטל של תהליכי הגיור הקונסרבטיביים והרפורמיים. אין זה מונע כמובן מיהודי (מלידה או מגיור) להתנתק מעמו, גם אם הוא ממשיך לקיים את מצוות הדת. כלומר, כפי שקתולי לא חייב להיות אירי, כך מי שמקיים את הדת היהודית לא חייב בהכרח להיות חלק מהעם היהודי, למרות שההיסטוריה המרה הוכיחה שהרבה אלטרנטיבות אין לו, אם בכלל. יתרה מכך, כאשר יהודי מוציא את עצמו מכלל עם ישראל, הוא גם יכול להיות אנטישמי, וזה אכן המצב במקרים לא מעטים.
בדרך כלל, לכל עם יש מדינת לאום אחת. גם בעניין הזה, איננו מנסים להיות יוצאי דופן. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. אין מניעה כמובן לבני עמים אחרים להיות אזרחיה, ובלבד שהם ימלאו את החובות האזרחיות והנאמנות שכל מדינה דורשת מאזרחיה. למזלנו הוחלט לבחור כשם המדינה את השם 'ישראל' ולא 'יהודה', אחרת גם אזרחי המדינה היו נקראים 'יהודים', ואז היינו ממש מתבלבלים, מאחר שמילת התואר 'יהודי' הייתה מתארת גם את מי שהוא אזרח המדינה למרות שאינו משתייך לעם היהודי, גם את מי שמשתייך לעם היהודי אך אינו אזרח המדינה, וגם את מי שדתו יהודית אך אינו רואה את עצמו כחלק מהעם היהודי והוא אזרח במדינה אחרת. כעת, מי שאומר שהוא ישראלי ברור שהוא מתכוון שיש לו אזרחות ישראלית.
אך חשוב להדגיש כי השימוש במונח ישראלי במקום יהודי, כשלעצמו אינו יוצר הבדל, משום שהמונחים 'עם ישראל' ו'דת ישראל' זהים למונחים 'העם היהודי' ו'הדת היהודית' בהתאמה. היישום של המילה ישראל לעניין המדינה והאזרחות, והמונח יהודי לעניין העם והדת הם רק עניין של הרגלי דיבור ונוחות, או בעצם חוסר נוחות. באופן אידיאלי מוטב לו הייתה מילה שונה לחלוטין לשם המדינה, לשם העם ולשם הדת. זה המצב עבור העם האנגלי, שדתו אנגליקנית, אזרחותו בריטית, ומדינתו נקראת הממלכה המאוחדת (המשותפת גם לסקוטים לוולשים ולחלק מהאירים).
בדומה לאירלנד, גם מרבית העם היהודי מצוי בתפוצות ולא במדינת הלאום שלו, וכמו בדוגמה האירית, חלקים מהעם היהודי חוזרים למולדתם ומקבלים בה אזרחות מחודשת. שוב, באופן מפתיע לכאורה, תופעה שאינה ייחודית לישראל ולעם היהודי. אם תחפשו תוכלו למצוא דוגמאות נוספות.
מדינות לאום רבות יש בעולם, אך רק מדינה אחת מתייחסת לחובת הנאמנות של אזרחיה בקלות ראש - ישראל. אפילו בארה"ב שאינה מדינת לאום, אלא מדינה רב-לאומית, מתנים את קבלת האזרחות בהצהרת אמונים למדינה ולחוקתה. ישראל היא המדינה היחידה שבה חלק מאזרחיה מתנגדים בגלוי לקיומה, ואינו מזדהים כאזרחי המדינה. וולשים יזהו את עצמם כבריטים, וולנים יזהו את עצמם כבלגים, ואפילו קטלונים יזהו את עצמם כספרדים. קבלת אזרחות במדינת לאום, הגם שאינה מחייבת הצטרפות ללאום, מחייבת נאמנות למדינת הלאום הזו. אך בישראל יש קבוצות אתניות שלא יזהו את עצמן כישראליות. אני לא מתכוון רק לערבים מסוימים אלא גם לחלק מהחרדים. רק בישראל אותו חלק של האזרחים מקבל פטור מחלק מהחובות האזרחיות אך נהנה מכל הזכויות. את המנהג הזה ספק אם נוכל לשנות מבלי שתתחולל מלחמת אזרחים, ואקווה שאתבדה. אז באמת נהיה ככל העמים.
