אם לא היו מוציאים כל-כך הרבה גרסאות ילדות לספר "עליסה בארץ הפלאות" היו יותר מבוגרים קוראים את הגירסה המקורית ונהנים מספר חכם, מקורי, משעשע ואינטליגנטי ביותר.
בהקדמה לסיפור הבדיוני של לואיס פאג'ט "חלכן היה נמזר" נאמר כך:
"לואיס קרול, כידוע, היה מתמטיקאי במקצועו, והמעיין היטב בספרי עליסה שלו ימצא בהם משפטים רבים מתורת ההגיון המתמטית, ואם תרצו – אפילו רמז מקדים לתורת היחסות המיוחדת ("בארץ שלנו" אמרה המלכה, "יש לרוץ ככל שאת יכולה כדי להישאר במקום אחד. אם רוצים להגיע לאיזה מקום אחר, צריכים לרוץ לפחות במהירות כפולה")".
בספר דיאלוגים שנונים ומגוחכים עד אבסורד ממש. מצבים שנראים בעינינו קומיים, והדמויות שם מנהלות את הסיטואציה ברצינות רבה ובבוז לעליסה שמופתעת מהתנהלותם ומשיחותיהם השונים כל-כך ממה שמוכר לה.
אין ספק שדמותה המיוחדת של עליסה, החולמנית, החכמה והשנונה, משתלבת יפה בהמולה המצחיקה-אבסורדית הזאת.
טעימה מהספר המדהים הזה:
"כי כן אין טעם שתדברי את על כך שאעיר אותו", אמר קרקשתן, "כשאינך אלא אחד הדברים שבחלומו. היטב את יודעת שאין בך ממש".
"יש בי ממש!" אמרה עליסה, והחלה לבכות.
"מתוך בכי לא תוסיפי ממשות כהוא-זה", העיר קרקשתי: "אין מה לבכות".
"לולא היה בי ממש", אמרה עליסה – ספק צוחקת בעד לדמעותיה, כה מגוחך נראה לה הכל – "לא הייתי מסוגלת לבכות".
"מקווה אני שאינך סבורה כי אלו דמעות של ממש?" שסעה קרקשתן בבוז גדול.
אוצר של אימרות ודיאלוגים מוזרים ומגוחכים שנכבשים לתוך הספר ולא ברור איפה באמת נמצא ההיגיון – במציאות כפי שהיא מוכרת לנו, או במציאות הקיימת בספר המופלא הזה. אם הצלחתם לקרוא ולהיכנס לסיפור תוכלו לראות את העולם מחדש. תגלו שהחיים, כפי שהם מוכרים לנו, לא בהכרח יותר הגיוניים מכל צורת חיים אחרת. שום דבר כבר לא מובן מאליו.
דמויות צבעוניות משעשעות, בעלות תחושת חשיבות עצמית ומלאות בוז לסובבים, יצורים משונים העושים ואומרים דברים משונים שגורמים לנו להטיל ספק בכל המוכר וברור לנו לגבי המציאות וחוקי התנהגות.
וכה אמר שמנתי: "כשאני משתמש במלה", אמר שמנתי בשאט נפש, "הרי משמעה בדיוק כמשמע שאני בוחר לתת בה – לא פחות ולא יותר".
המילים, החוקים, ההיגיון והמשחקים - הכל מקורי, הכל תוצאת חשיבתו המדהימה של לואיס קרול שעשה עוד דבר נפלא בחייו מלבד מתמטיקה והביא לנו את הספר המקסים הזה - "עליסה בארץ הפלאות".