מהו רווח?
לצורך ההסבר נוכיח קודם טיעון מסוים והטיעון הוא: "סך העושר בעולם הוא מוחלט".
על פניו ניתן לומר כי כאשר האנושות מגלה משאב נוסף עושרה הכללי עולה, אך ניתן להתווכח על כך. איינשטיין טען: "הכל יחסי" והרי אם לא היינו הופכים את הזהב לפונקציה של עושר הוא לא היה כזה. לצורך עניינינו, נגדיר עושר כמידת הכוח הכלכלי של אדם, והרי אין ספק כי מידת כוח זו הינה יחסית. אין משמעות לכוח רב יותר כאשר ההתנגדות רבה יותר, ולכן עושר הוא עניין יחסי.
אם עושר הוא עניין יחסי, אז כמו כל עניין יחסי אחר, ניתן לומר שכשלאחד יש טיפה יותר, בהכרח לאחר יש טיפה פחות. כמו בחידה הידועה: "מה יש בעולם יותר, עליות או ירידות?", כשהתשובה היא כמובן אותו הדבר, מכיוון שכל עלייה היא גם ירידה.
מכאן הוכחנו שכמות העושר היא יחסית, ולכן מוחלטת - סכומה תמיד אפס. אין משמעות בעניין זה, לפיכך, למציאת משאב נוסף וכו'.
אם כך, מהו רווח?
אם כמות העושר בעולם היא מוחלטת, כיצד יכול אחד להרוויח?
הגדרנו את העושר כדבר יחסי, ומתוך כך אמרנו שסך העושר הוא דבר מוחלט. אך בשום אופן לא אמרנו שהעושר מחולק בצורה מאוזנת. בכל משוואת סכום אפס יכולים להיות גורמים חיוביים ושליליים. לכן רווח, הוא הבאת מצב עושרך הפרטי למצב חיובי יותר. פשוט להבין שהדבר בהכרח אומר שמצבו של גורם אחד אחר (לפחות) שמשתתף במשוואה, ישתנה לשלילה, כלומר מצב עושרו הפרטי ירד למצב שלילי יותר.
אם נחזור להגדרה של עושר, הגורסת כי עושר הוא כוח, ניתן לומר למעשה כי עשיית רווח היא חיזוק עצמך על חשבון החלשתו של אחר.
האם רווח הוא דבר הכרחי בעולמנו?
כלכלנים ואנשי-דעה רבים טוענים שרווח מביא לשגשוג כלכלי כללי, כלומר להתחזקות כל הגורמים במשוואה. השאלה היא רק מי מרוויח יותר ומי פחות, וגם אם יש כאלו שמפסידים, הרווח הכלל-אנושי עולה.
ושוב אני חוזר להתחלה: הרי איזו משמעות יש לעלייה כללית שכזו בעושר? החיים בקהילה הכלל-אנושית נמדדים בצורה יחסית. אם בעבר הייתי שווה-כוח לאחר, וכיום עוצמתו גדלה (ובוא נניח שעוצמתי נותרה בעינה, למרות שאין זה אפשרי כי הרי עוצמתי היא יחסית אליו!) - הרי כיום הוא חזק ממני, ולעלייה הכללית לכאורה בעושר של שנינו אין משמעות חיובית לענייני. אני חלש יותר כעת, וזה כל מה שזה.
השוק, כמו שהוא מתנהל היום, הוא בעצם זירת קרב כלכלית בה כל אחד מנסה לעשות רווח. אם נרשום זאת במונחינו שלנו, נאמר כי בזירה זו כל אחד מנסה לחזק עצמו על חשבון החלשתו של האחר. ולמה עושים זאת כולם?
לכך יש סיבות רבות, שקשורות כולן יחדיו: יסוד ההישרדות שבנפש האדם, הפחד מלהיות חלש, חוסר האמון באחר - עלייך להקדים תרופה למכה. הבא להורגך השכם להורגו - נכון בקרב חרבות ונכון בקרב כלכלי.
אך תתכן מציאות אחרת.
מלחמה ושלום
מהו שלום?
שלום הינו המצב ההפוך למלחמה. מלחמה היא פתרון אלים לסכסוך כאשר הצדדים המעורבים לא יודעים, לא מעוניינים או לא יכולים לפתור אותו בדרכים אחרות. בד"כ בסופה של מלחמה מגיעים למצב אליו היה ניתן להגיע בהסכמה, אם היו רוצים בכך שני הצדדים, רק שכעת נותר הרס, מוות וחורבן.
ניתן לומר גם כי ברוב המקרים, אם היה יודע העם על האפשרות לפתור הסכסוך ללא מלחמה, הוא היה בוחר באופציה זו, אך נטייה המקובלת על משטרים רבים היא לגרום לציבור להאמין כי אין ברירה, הצד השני לעולם לא יוותר, ומלחמה היא הפתרון היחיד, וזאת מסיבות פוליטיות שונות, אך לא נרחיב בעניין זה.
כיום רבות התנועות הציבוריות המאמינות במציאות מדינית אחרת - מציאות של שלום. אך במדיניות זו כוללות רוב התנועות את דעתן לגבי אלימות שהינה פיזית בלבד.
אך מה זו בכלל אלימות?
נגדיר אלימות כביצוע אקט כוחני הפוגע באחר (לא בהכרח אדם או יצור חי - פריצת מנעול גם היא אקט אלים). כבר מזמן התבגרה החברה דיה כדי להבין שצעקות, קללות, רמיזות מיניות וכיו"ב הן אלימות במובן שאינו שונה מהותית מאלימות פיזית. והרי למה בכלל קיים המושג אלימות פיזית? ברור מכך שאלימות אינה פיזית בהכרח. אם כך, קיימות צורות שונות של אלימות שאינן שונות במהותן, אם כי לעיתים בעוצמתן.
אם אלימות היא אקט כוחני הפוגע באחר, ועשיית רווח היא חיזוק העושר של עצמך, או במילים אחרות חיזוק הכוח הכלכלי של עצמך, ע"י הפעלת כוח כלכלי, על חשבון החלשת כוחו הכלכלי של האחר, הרי עשיית רווח היא אקט אלים לכל דבר. דומה הדבר לאדם הכורת זרוע חברו ומחבר אותה לעצמו, למען יהיו לו שלוש ידיים. באמצעות פעולה כוחנית, הגדיל הוא את כוחו על חשבון החלשת חברו, ובמציאות הכלכלית של היום לא מדובר בשלוש ידיים לעומת אחת, אלא במנה של מיליונים ויותר!
כיצד תנועה המאמינה כי אפשר אחרת, ללא אלימות פיזית, ומאוחר יותר גם מאמינה כי אפשר ללא אלימות מילולית, לא מעלה על דעתה שאפשר אחרת, גם ללא אלימות כלכלית? ללא אלימות כלל?
קיים אפילו משפט מוכר האומר כי במלחמה אין מנצחים. הדבר ברור מאליו לכל מי שחווה שלום פיזי.
אנחנו טוענים כי גם במלחמה כלכלית, הווה אומר כלכלת שוק, אין מנצחים. יוכל להבין זאת רק מי שיחווה, או אף ידמיין, שלום כלכלי.
תתכן מציאות אחרת.
מציאות אחרת
הנאמר בהמשך עלול להיראות דמיוני, אך אין רע בכך, מאחר שהדבר היחיד המפריד בין מימוש רעיון זה לבין מצבנו כיום הוא רצונם של האנשים. אין איזה גורם פיזי עליון (ובוודאי שלא מטאפיזי) המונע מהדברים לקרות.
תארו לכם חברה החיה בשלום כלכלי, כלומר - חברה ללא רווח.
ראוי אולי להגדיר כאן, לפני שנמשיך, מהי פרנסה.
אדם שחי ללא רווח אינו אדם רעב. אדם שחי ללא רווח הינו אדם שחי לפרנסתו. כלומר, פרנסתו של אדם היא כיסוי מידת צרכיו, המוגדרים בראש ובראשונה כצרכים גופניים (אוכל, שינה) ולאחר מכן גם צרכים נפשיים (אהבה) וחברתיים (תרבות). ואם נחזור לחברה שתיארנו קודם - חברה ללא רווח הינה חברה שבה כל אדם מתפרנס (כפי יכולתו), אך אף אדם אינו מנסה לחזק עצמו על חשבון החלשת רעהו. הבה נדגים תרשים כלכלי לדוגמה:
החקלאי מגדל תוצרת. עלות גידול התוצרת בשבילו היא עלות הזרעים, עלות המים, ופרנסתו ופרנסת משפחתו. סה"כ עלות עגבנייה: פרנסת משפחת החקלאי במשך עונה לחלק למספר העגבניות + החלק היחסי בזרעים ובמים. כעת: הפלא ופלא, לא נוסיף לסכום זה את גורם הרווח. הרי לנו מחיר עגבנייה שזהה לעלותה. אם יש קמעונאי שצריך לשווק את העגבנייה, ניתן להוסיף את עלות פרנסתו למחיר העגבנייה, אך גם הוא מתפרנס בלבד ולא מתעשר. והרי העובדה שהוא לא מתעשר זהה לעובדה שאף אחד אחר לא הופך עני יותר, ואם תרשו לי - אף אחד אחר לא מתענה.
זהו זה. דמיוני?
הרי זה קיים. זה מסביבנו בכל מקום. קיימים אינספור גופים, במדינה ובעולם, שקיימים ללא מטרת רווח. בארץ מוסדות כאלו מכונים מלכ"ר -
מוסדות
ללא
כוונת
רווח. ביניהם ניתן למצוא עמותות וגופים ציבוריים שונים.
אבל גם בעמותות וגופים אחרים שאינם למטרות רווח, לא תמיד מדובר בפרנסה נקייה, ועל כך בהמשך.
עמותות
עמותות בארץ הן לרוב גופים חברתיים שונים החיים מתרומות, כאשר קיים חוק המגביל את פועלן של העמותות, בהתאם לתקנון של העמותה שנכתב עם היווסדה. הרעיון הוא להגן על התורמים בצורה כזו שכספם לא ילך למקומות שאינם קשורים למטרות העמותה, שבגללן בחר התורם לתרום דווקא לעמותה זו ולא לאחרת.
החוק לא מאפשר לאדם פרטי לגרום לעמותה להרוויח ולגרוף את רווחיה לעצמו, ועל כך מפקח רואה חשבון.
עד כאן טוב ויפה.
למרות האמור לעיל, אין כל חוק המגביל את משכורתם של העובדים בעמותה. יש עמותות המבוססות על מתנדבים, יש עמותות המעסיקות שכירים, אך רוב העמותות משלבות את השניים. השכירים נשכרים בטענה שכך תוכל העמותה להגשים טוב יותר את מטרותיה הרשומות ברשם העמותות. עוד קובע החוק, ששכירים בעמותה לא יוכלו להיות חברים במועצת העמותה, ולא יוכלו לקבוע את שכרם, תנאיהם וכו'. עם זאת, אנו מתוודעים ליותר ויותר מקרים בהם שכירים בעמותות שונות מרוויחים משכורות עתק של מאות אלפי שקלים בשנה, וכך בעצם עוקפים את הכוונה המקורית של העמותה - להיות גוף ללא כוונת רווח. במציאות הישראלית של היום, מאות אלפי שקלים בשנה הם לא רק פרנסה. הם גם רווח.
עמותות חופשיות
להלן יוזמה חדשה.
אם קיים אדם אחד שאין לו שאיפות רווח כלל, הרי ניתן לומר כי אפשר שלאדם לא יהיו שאיפות רווח כלל. והרי אדם כזה כותב שורות אלה. ואם ניתן לומר כי אפשר שלאדם לא יהיו שאיפות רווח כלל, הרי ייתכנו גופים כאלה, קהילות כאלה, חברות כאלה.
אנו מציעים בזאת, וקוראים לכל המעונין להצטרף לשאיפתנו זו, להתחיל ולהקים גופים ללא רווח. קהילה ללא רווח. גופים אלו יהיו עמותות, אך אלה יהיו עמותות חופשיות. כלומר, עמותות אלה יהיו ללא כוונת רווח באמת, ואדם אשר משקיע זמנו בעמותה שכזו יזכה לפרנסתו ולא יותר, ועמותה שכזו גם לא תהיה מוגבלת ע"י חוק ולא ע"י תקנון ולא תגן בשום צורה על תורם כזה או אחר, אם יהיה. ההגנה היחידה שתהיה לאדם אשר ייתן ממרצו או מהונו לעמותה שכזו, היא האמון בכך שגוף זה הוא אכן ללא מטרת רווח, אכן לא אלים.
ותוכלו לשאול - מדוע לא למסד את העמותה בחוק?
החוק מסוגל להגביל עמותה בדברים רבים בהם הוא אינו יכול (וטוב שכך) להגביל אדם פרטי, ועמותה חופשית תוכל להיות מיוצגת כלפי המערכת פשוט כאדם פרטי, שחבריו לעמותה הם פשוט עמיתים הנותנים בו אמון. למשל: החוק מגביל עמותה לשכור רואה חשבון. והרי בעמותה בה שורר אמון, אין סיבה לבזבז כסף רב על רואה חשבון, אלא אם יש צורך חשבונאי אמיתי בכך. יתרה מכך: ישנם דברים רבים אשר החוק לא מתיר לעמותה לעשות, ובמקרה של אדם פרטי הוא אינו טורח להתעסק בכך. דוגמה שעולה על דעתי היא קבלת תרומות אנונימיות, ללא מתן קבלות. עמותה חייבת לדווח - מהיכן הכסף נכנס? אדם פרטי גם הוא חייב ברמת העיקרון, אך לרוב אין זה מעניין את השלטון. דוגמה נוספת העולה על דעתי, היא שארגונים ממוסדים כמו עמותות חייבים לקבל רישוי כלשהו לתפקודים מסוימים, רישוי שברוב המקרים העמותה גם לא תקבל, או תקבל תחת מגבלות חמורות.
למיטב ידיעתי, כדי להיות בנק עליך לקבל אישור מיוחד של בנק ישראל/המפקח על הבנקים. ושוב, מדובר פה באיזשהי הגנה על הציבור, לכאורה. אך תארו לכם בנק חופשי - לא בנק ללא עמלות, לא בנק עם ריבית נמוכה, אלא בנק חופשי. בנק שהוא באמת ובתמים ללא כל מטרת רווח, וללא כל הגבלה חוקית למעט הגבלות שהוא מגביל את עצמו. תארו לכם שלי יש כסף פנוי, ואני מפקיד אותו בבנק כזה, ובכך מוותר על התענוג הגדול של ריבית. לאדם אחר, חסר כסף, והוא לווה כסף מבנק כזה, והבנק מוותר לו על הייסורים הרבים של ריבית. הבנק אולי גובה פה ושם כדי לדאוג לפרנסת עובדיו המעטים, אך לא יותר מכך. כך אני, בעל הכסף הפנוי, בעל הכוח, מאפשר לאחר, חלש ממני, להשתמש בכוח זה כדי להרים עצמו. בזה שאני שם כספי בבנק שכזה איני מפסיד - אני פשוט לא מרוויח, ויתרה מכך, אני גם מונע מבנק אחר להרוויח (הרי בנק מרוויח מנוכחות כספך אצלו אפילו אם הוא משלם לך ריבית עליו). והלווה, גם הוא לא מפסיד את הריבית אותה הוא היה מפסיד אילו לווה מבנק רווחי. אין אנו פוגעים בבנקים הרווחיים - אנו פשוט לא מאפשרים להם להרוויח מסיטואציה זו של בעל כסף פנוי וחסר כסף פנוי. אנו מונעים מהבנק אקט אלים - עשיית רווח, על חשבוננו.
עמותה רשומה, צדיקה וטובת-לב ככל שתהיה, לא תוכל לספק מענה לעניין זה, כי הרי היא לא תקבל אישור להיות בנק, מסיבות שהממשל לא יצטרך להתאמץ יותר מדי כדי להמציאן. עם זאת, איש בודד, המייצג מבחינתו עמותה לא-רשומה, חופשית, שאינה מוגבלת, יוכל להיות בנק כזה והדבר לא יטריד את הממשל יותר מדי.
אין אני מתגרה כאן בחוק ולמעשה אין הוא מענייני כלל. אני מציע כאן פתרון שהוא קהילתי בלבד. התארגנות לשם מניעת רווח של אחר. לא לשם מניעת פרנסתו.
ליוזמה זו יכולות להיות השפעות חברתיות וכלכליות רבות, כגון: הוזלת מחירים כללית -> עלייה ברמת החיים של המעמד הנמוך וגם שיפור קל ברמת החיים של המעמד הבינוני -> צמצום פערים חברתיים.
צמצום פערים חברתיים - עד עתה סיסמה שכיחה - מעתה מטרה שיש לה דרך. דרך סלולה וברורה.
