יום תשעה באב משמש לאורך הדורות כיום אבל לאומי על חורבן שני בתי המקדש ועל אובדן הריבונות היהודית בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט. בארבע השנים האחרונות הפך יום זה גם ליום זיכרון לאיוולת ולפשע שביצעה ממשלה בישראל, כאשר נתנה לכוחות הביטחון של מדינת ישראל פקודה שהיא בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה, פקודת הטרנספר: גירוש אזרחים ישראלים וילדיהם מבתיהם בארצם.
אבל, דווקא ביום זה, שבו הייתה צריכה להיות הכאה על חטא הגירוש והתחייבות לאומית שפשע זה לא יישנה, מגיעה הצביעות בישראל לשיאים חדשים: אותם גורמים ואותן דמויות ואותם אנשי תקשורת שמחאו כפיים כאשר אריאל שרון ביצע את פשע הגירוש, ואף זיכוהו בחסינות של אתרוג, קוראים היום שלא לגרש מהארץ עובדים ומסתננים בלתי חוקיים וילדיהם, תוך הדגשת העובדה שזו מולדתם וארצם היחידה של אותם ילדים.
בולט ביניהם לא אחר מאשר שמעון פרס, שאמר: "חשתי בילדי העובדים הזרים את טעם ישראל שבה נולדו, שמעתי עברית שמצלצלת בלי זיוף בפיהם, הרגשתי את קשרם ואת אהבתם העמוקים לישראל ורצונם לחיות בה, לשרת בצבאה ולתרום לחיזוקה", הדגיש. "אין אנו יכולים להישאר אדישים לגורלם של הילדים ובני הנוער". האם הוא לא חש בילדי גוש קטיף את טעם ישראל, את העברית שבפיהם, את אהבתם לישראל, את רצונם לשרת בצבאה?!
איוולת גוררת איוולת
ועוד שיא של צביעות ואטימות: אותם גורמים ואותן דמויות ואותם אנשי תקשורת שלוחצים בכל דרך אפשרית ובלתי אפשרית ועם רוח גבית של שונאי ישראל ממקומות שונים בעולם לפנות מאחזים "בלתי-חוקיים" למען ישראל, למען "שלטון החוק", ומסרבים לכל ניסיון "להלבינם", הם הם הדורשים להלבין את העובדים והמסתננים הבלתי-חוקיים, והם הם הדורשים להעלים עין מן הבנייה הערבית הבלתי-חוקית, משני צדי "הקו הירוק" וגם בירושלים.
ועוד שיא של איוולת: אם הרעיון הפסול של הקפאת הבנייה היהודית חיוני לשלום או אפילו ל"שלום" בטענה שאין לקבוע עובדות בשטח, הקפאת אפשרית של הבנייה היהודית ביהודה ובשומרון חייבת להיות מותנית בהקפאת הבנייה הערבית באותם אזורים, שאף היא קביעת עובדות בשטח. כלומר, אם בנייה למען הילדים הנולדים והמשפחות המתרחבות מונעת התקדמות ב"תהליך השלום", יש לעצור מייד ולהרוס את הבנייה הבלתי חוקית ביהודה ובשומרון וגם בירושלים, אבל לא רק של יהודים. אבל, דווקא ביום תשעה באב התבשרנו מעל דפי הארץ על התחלת הקמתה של... עיר ערבית חדשה מצפון לרמאללה. ובמקביל אישר שר הביטחון את חידוש אספקת המלט לעזתים. האם ביטחון חייהם של חיילי צה"ל חשוב פחות משיקום עזה, עד כדי כך ששוב מאפשרת ממשלת ישראל לספק חומרי בניין לביצורים ברצועת עזה, שבפניהם ייאלצו חיילי צה"ל להתמודד שוב ולסכן את חייהם?
לא ייתכן שממשלות ישראל לדורותיהן תהפוכנה את ישראל לחוטבי העצים, שואבי המים וספקי המלט לאויב.
