"לא היו ימים טובים לישראל כ
ט"ו באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות ... וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך.
אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה" [משנה סוף תענית].
ביום רביעי השבוע יחול ט"ו באב שהפך ל"יום השידוכין", הנסמך על המשנה שצוטטה לעיל. הפעם ברצוני לשתף את הקוראים בנושא הקרוב ללבי - הגיורות ה... ממתינות. להלן שני "מסמכים" לעיונכם. הראשון הגיעני בדוא"ל מגיורת "מלח הארץ" (כעשר שנים בארץ. 'מתנחלת' ומרובת מעלות):
"הדברים הבאים שאכתוב, ולא אומר לָך בעל פה, זה מכיוון שאני פחדן ואין לי את האומץ וההגינות לומר לָך פנים אל פנים. כשאמרת לי שאת גיורת, זה בכלל לא הטריד אותי, וגם עתה זה לא מטריד אותי כלל. אבל כל זה ברמה השכלית. הרי הסיפור המכונן של העם היהודי הוא של רות ובועז, וההוויה היהודית מאמצת אליה בחום את הגרים ואת המעבר שעשו.
"כשדיברתי עם בני משפחתי על כך שאני עומד לצאת לפגישה עם גיורת, עלה הצד הרגשי. מכיוון שאני בן למשפחה דתית לאומית דוסית, הרי שגם הם מבינים שכלית שאין כל בעיה בקשר עם גיורת, נהפוך הוא. אבל מצד שני קיים המטען הרגשי של העבר ומשמעויותיו, ועלו כל מיני שאלות רגשיות לא פשוטות שדי בלבלו אותי.
"תחשבי שאני חסר עמוד שדרה, ושאני צריך לבדוק את הנושא בעצמי מבלי להיות מושפע - סביר להניח שאת צודקת. אבל כל אדם הוא תוצר של חינוכו ומשפחתו ואני לא יכול להתעלם מדבריהם ומתחושותיהם. אני די נבוך ומתבייש שאני כותב לך את הדברים, אבל אני מרגיש ממש לא נוח עם העניין ואני כנראה פחדן.
"אני מאחל לך שבעזרת ה' תמצאי את בן זוגך במהרה, וזה יהיה מישהו שיהיה בידו להכיל מורכבויות ושינויים הרבה יותר טוב ממני".
ומעירה הנמענת בשולי הדברים: "הוא כותב שהוא פחדן, אני דווקא חושבת שיש לו הרבה אומץ. יש הרבה שמרגישים כמוהו אבל יש מעטים שיהיו מוכנים להודות בזה".
ה"מסמך" השני הוא המלצת רבי יהודה החסיד, בספר חסידים הנודע (סי' שע"ז), במסגרת שורת המלצות בענייני שידוכין:
"כל שיש לו לב טוב, ולוקח גיורת שיש לה לב טוב, וצנועים וגומלי חסדים ונעימים במשא-ומתן, מוטב להתחתן בזרעם מלהתחתן בזרע ישראל שאין בהם אלה המידות, לפי שהזרע של גר יהיו צדיקים וטובים".
המגזר המגוייר
כמי שקרוב לעולם הגיור מזה י"ג שנים, אני מודע היטב לעד כמה "פרויקט" זה נופל על שכמו העמוס של הציבור הדתי-לאומי, הראוי לשבח גם בגזרה חברתית זו. וכמי שמכיר אישית "תוצרות" ו"תוצרים" רבים של מפעל זה, אני מצומרר כולי לנוכח הראי שהוצב בפנינו במסמך דלעיל. האם הוא משקף תופעה קבועה ומאופיינת? אין לי כלים לחקור זאת, רק זאת ידעתי: לא מעט גיורות-צדק רציניות מגיעות לעולם הגיור בשל בן הזוג היהודי, "לשם אישות" בשפת ההלכה, ובלשון הרמב"ם: "עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל" [איסו"ב יג, יד]. אם הן כנות, הן מתקבלות בלב חפץ ובזרועות פתוחות, ולרוב בן הזוג היהודי מדדה אחריהן באורח החיים היהודי. גיורת כזו מביאה בכנפיה לא את נשמתה בלבד אלא גם את רוחו ונפשו של 'היהודי-המקורי' אשר עמה.
בצידן, קיימות גיורות רבות מאד (וכן גרים ממין זכר) המשובחות שבהן, שבחרו באלקי ישראל, והתאהבו בעם ישראל ובארצו,
ללא סיוע בן זוג. הן הכירו את בוראן ואת סגולת ישראל מבלי "לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר" [רות ג, י]. והן, כרווקות, מצפות לגואל ול... משפחה.
אל תתן עיניך במשפחה!
'משנת ט"ו באב", שצוטטה בראש המדור, שמה בפי בנות ירושלים את המסרון: "אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה". אינני מזלזל בייחוס משפחתי ובזיווג 'ענבי הגפן', אף על-פי כן, במציאות החברתית בה שרויים הסרוגים והסרוגות בגילאי ה-30, פג תוקפו של שיקול זה, או לפחות תיעדופו ירד.
ובעיקר, לבי אומר לי כי ההמלצה "תן עיניך במשפחה" אמורה בבנות ירושלים, 'הרכות והענוגות', שנולדו בעל כרחן עם כפית של יהדות בפה. למעלה מהן, הרבה למעלה מהן, גיורות הצדק (וגרי הצדק, כבר אמרנו) שזכו לשמוע בת קול ממרום "לך/י לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", ובאו לחסות תחת כנפי השכינה, ועשו מעשה בגופם ובנשמתן - הקב"ה הוא משפחתם ("ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה"; דברים י,יג).
ומי לא ירצה להשתדך עם הקב"ה, "שאנו מתייחסים אחרי האבות וכל הגרים מתייחסים אחר הקב"ה" (הגה' רמ"א על המרדכי מגילה רמז תשפו).
אני מצטרף בכל לב להמלצת רבי יהודה החסיד...